מחקר חדש בבנק ישראל[1]: מידת הפער בין התוצר הפוטנציאלי לתוצר
בפועל והשפעתו על עודף היבוא במאזן התשלומים
במחצית השנייה של שנות ה-90 גדל התוצר הפוטנציאלי בשיעורים מתונים של 4-5% בממוצע לשנה, בהשוואה לשיעורים של 6-7% בממוצע לשנה במחצית הראשונה של העשור.
בין השנים 1999- 1997 התרחב הפער בין התוצר הפוטנציאלי לתוצר העסקי והגיע בשנת 1999 לכ- 5-6 אחוזי תוצר במצטבר. פער זה איפשר למשק לצמוח בארבעת הרבעונים האחרונים עד כה בקצב מהיר יחסית, מבלי לגרום ללחצים אינפלציוניים.
בשנים בהן הפער בין התוצר הפוטנציאלי לתוצר בפועל פחת, חלה עליה בעודף היבוא במשק.
עם זאת קשר זה עשוי להיות חלש יותר, כאשר הצמיחה מובלת על ידי גידול ביצוא בדומה לצמיחה מאז אמצע 1999.
ממחקר שנערך במחלקת המחקר בבנק ישראל ע"י יוסי מעלם ויגאל מנשה עולה, כי התוצר הפוטנציאלי גדל על פני התקופה שנחקרה (1987-1999) בכ- 5.5 אחוזים בממוצע לשנה. התבוננות על מסלול הצמיחה של התוצר הפוטנציאלי והתוצר העסקי בפועל במשך שנות ה-90 מראה כי, בשנים 1990-1994 התאפשרה צמיחה גבוהה יחסית של התוצר הפוטנציאלי (6-7 אחוזים בממוצע לשנה) יחד עם שיעור צמיחה גבוה יותר של התוצר העסקי בפועל, בעקבות ההאטה בפעילות בשלהי שנות ה- 80 והפער שנוצר בין התוצר הפוטנציאלי לתוצר בפועל לאותן שנים. בשל קיומו של פער זה לא לוותה הצמיחה הגבוהה יחסית בשנים הראשונות של שנות ה- 90 בהאצה ניכרת של הלחצים האינפלציוניים. יצוין, כי עם צמצום הפער בין התוצר הפוטנציאלי לתוצר בפועל באמצע שנות ה- 90 והמשך צמיחת התוצר העסקי בשיעור הגבוה מעט מגידול התוצר הפוטנציאלי גדל גם עודף היבוא במאזן התשלומים. במחצית השנייה של שנות ה-90 גדל התוצר הפוטנציאלי העסקי בישראל בשיעורים מתונים יותר מבעבר – בין 4 ל- 5 אחוזים בממוצע לשנה. זאת, בעיקר עקב ההתפתחויות הקשורות לגידולו של כוח העבודה, על רקע הירידה במספר העולים.
המחקר מודד את הפער בין התוצר העסקי בפועל לתוצר הפוטנציאלי והשפעתו על עודף היבוא.
התוצר הפוטנציאלי נמדד כרמת התוצר שהסקטור העסקי מסוגל  לייצר כשהוא מנצל את גורמי הייצור העומדים לרשותו (בהתחשב בקיום "אבטלה טבעית" של תשומת עבודה כאשר התוצר מגיע לרמת התוצר הפוטנציאלי) בתוספת אומדן פריון הייצור הרב-שנתי. יצוין כי, צמיחה ארוכת טווח ובת קיימא של התוצר בהתאם לקצב גידולו הפוטנציאלי תתקיים ללא לחצים אינפלציוניים
וגידול בגירעון במאזן התשלומים. הפער בין התוצר בפועל לתוצר הפוטנציאלי מהווה, אפוא, אינדיקטור חשוב למדידת הניצול של גורמי הייצור, ולכן, גם לבחינת הלחצים האינפלציוניים, והוא משפיע גם על עודף היבוא.
 
עוד עולה מהמחקר, כי בין השנים 1995 – 1997 התרחב הפער בין התוצר הפוטנציאלי לתוצר העסקי בפועל בישראל והגיע לשיא של כ- 5-6 אחוזי תומר במצטבר ב- 1999. התרחבות זו משתקפת, בעיקר, בגידול שנרשם ברמת האבטלה והיא מבטאת את רמת הפריון והניצולת הנמוכה של גורמי הייצור בתקופת המיתון. כפועל יוצא מקיומו של פער מצטבר זה, גם אם שעור הצמיחה בפועל של הסקטור העסקי יעלה במקצת על שעור צמיחת התוצר הפוטנציאלי, הדבר יתאפשר מבלי גרום ללחצים אינפלציוניים וזאת, לתקופה מוגבלת עד לסגירתו של הפער.
 
מממצאי המחקר עולה עוד, כי גידול בפער בין התוצר הפוטנציאלי לבין התוצר בפועל מביא לירידה בעודף היבוא במשק. זאת, מאחר שפער גדול יותר – כלומר מצב בו התוצר הפוטנציאלי גדול מהתוצר בפועל – משקף רמת ביקושים נמוכה יותר ולכן נטייה לייבא פחות, המביאה להקטנת עודף היבוא. כך היה בתקופת המיתון במשק שהחלה בשנת 1997, והדבר התבטא בירידת המחיר היחסי של המוצרים המקומיים ובשיפור כושר התחרות של היצור המקומי על חשבון ירידה בעודף היבוא במשק. קשר זה עשוי להיות חלש יותר, כאשר הצמיחה מבוססת על גידול ביצוא, בדומה לצמיחה השוררת מאז המחצית השנייה של השנה החולפת.
 
רמת התוצר הפוטנציאלי המחושבת במחקר היא רמת התוצר של כלל הסקטור העסקי בישראל, המאחד יחדיו את הענפים המתקדמים והמסורתיים. אומדני התוצר הפוטנציאלי מחושבים במונחים שנתיים ורבעונים עבור התקופה משנת 1986 ועד שנת 1999. במחקר חושב התוצר הפוטנציאלי על ידי שימוש בגישה כלכלית המתחשבת בגורמי הייצור העומדים לרשות המשק – כוח עבודה, ציוד ומכונות. גישה זו נמצאה כמתאימה למשק הישראלי במיוחד על רקע הגידול המשמעותי בכוח העבודה עקב גל העלייה ההמוני במחצית הראשונה של שנות ה- 90. לגישה זו יתרונות נוספים בהם יכולתה לאתר שינויים מבניים במשק המשפיעים על מדידת התוצר. עם זאת, הניצולת הנמוכה של גורמי הייצור בשנות המיתון וכן בעיות מדידה, עלולים לגרום להטיה מסוימת באומדני הגידול של התוצר הפוטנציאלי.
 
 
השינויים בתשומת העבודה , מלאי ההון ופריון הייצור (תרומתם לשינוי
בתוצר הפוטנציאלי העסקי: 1987-1999
 
 
של תשומת העבודה
של מלאי ההון1
של פריון הייצור
(על פני המגמה)
של התוצר הפוטנציאלי
של התוצר בפועל
1987-1989
2.1
2.6
2.2
4.5
4.2
1990-1995
5.7
4.7
7.3
 
5.1
1996-1999
2.8
 
 
 
 
 
 
 
 
 
3.5
1987-1999
4.0
5.0
1.3
5.6
5.4
התרומה לגידול התוצר הפוטנציאלי
2.7
1.6
1.3
 
 
 
1)      מחושב על פי הגידול במלאי ההון בפועל
 

[1] הדעות המובאות במחקר זה אינן משקפות בהכרח את עמדת בנק ישראל.
 

​