עודף הוצאות על הכנסות של כ-8.7 מיליארדי ש"ח, במאזן בנק ישראל בשנת 1999. תוצאה זו נובעת מהרכב המאזן של בנק ישראל- בו מרבית ההתחייבויות היא בשקלים ועיקר הנכסים הוא במט"ח.
מאידך, "הרווחים הריאליים הממומשים" של בנק ישראל הסתכמו ב- 1999 בכ 3.8 מיליארדי ש"ח, בדומה לאשתקד. "רווחים" אלו- המהווים חלק מחשבון ההכנסות וההוצאות של בנק ישראל, על פי הגדרה שאומצה בראשית שנות ה90- מוגדרים כחלק מהכנסות הממשלה ולכן מקטינים את הגירעון התקציבי.
מבנק ישראל נמסר היום, כי במאזן הבנק לשנת 1999 נרשם עודף הוצאות על הכנסות של כ- 8.7 מיליארדי ש"ח. כזכור, בשנת 1998 נרשם עודף הכנסות על הוצאות בהיקף של כ- 10.9 מיליארדי ש"ח וזאת, עקב הפיחות החד בשער השקל שחל בסוף 1998, על רקע עודף הנכסים במט"ח במאזן בנק ישראל. הירידה בהכנסות ב- 1999 נובעת בעיקרה, מהירידה בהכנסות מיתרות מט"ח במונחים דולריים שחלה במהלך שנה זו. זאת, בעיקר כתוצאה מהפרשי שער שנבעו מירידה בערכם של מטבעות שונים המהווים חלק מתיק היתרות - לעומת הדולר, ומהפסדי הון שנבעו מירידת מחירי אג"ח בשוקי ההון במדינות המפותחות. במונחים שקליים הייתה הקטנה נוספת בהכנסת מהיתרות וזאת, מכיוון שב- 1999 היה ייסוף קל בשקל לעומת הדולר, לאחר הפיחות הניכר שהיה בשנת 1998.
סך מאזן בנק ישראל לסוף 1999 הסתכם בכ- 107 מיליארדי ש"ח, בדומה לאשתקד. כ- 92 אחוזים מנכסי הבנק הם במט"ח או צמודי מט"ח, בעוד שמרבית התחייבויותיו- כ- 76 אחוזים- הם בשקלים.
בבנק ישראל חוזרים ומדגישים, כי הבנק- בניגוד לפירמה עסקית- פועל כדי למלא את התפקידים המוטלים עליו ולא על פי שיקולי רווח והפסד. באופן כללי, התוצאות החשבונאיות של פעילות הבנק משקפות בעיקר, את ההשלכות של המגבלות שהוטלו על מדיניות הריבית- משטר שער החליפין שהונהג והתקרה המותרת על הנפקת מק"ם- שהתמקדה בהשגת יעדי האינפלציה של הממשלה. זאת, על רקע הגירעון התקציבי וההזרמה של הממשלה בשנים שחלפו והכנסות הבנק מיתרות מט"ח.
בבנק ישראל מסבירים, כי מאזן בנק ישראל משקף את מצבת הנכסים וההתחייבויות של הבנק בתאריך מסוים - 31/12/99 והוא מושפע ממספר משתני רקע שנקבעו ביום זה- ובמיוחד שער החליפין של השקל. בבנק ישראל מדגישים, כי בתקופה בה שער החליפין נייד בתוך תחום ניוד רחב והמשק פתוח לתנועות הון, קיים פוטנציאל לשינויים ניכרים בשער החליפין, וכתוצאה מכך גם בעודף ההכנסות או ההוצאות של בנק ישראל וזאת, בפרקי זמן קצרים. על רקע זה מובן שההתייחסות למדיניות המוניטרית, המתבצעת באמצעות מכשירים הנשענים על השוק, חייבת להיות מושתת על השגת היעדים של המדיניות, ולא על פי השלכותיה על הדוחות הכספיים של הבנק.
בבנק ישראל מוסיפים, כי חלק מעודף ההכנסות של בנק ישראל מוגדר כ"רווחים ריאליים ממומשים" וזאת, עפ"י ההגדרה שאומצה במשותף ע"י בנק ישראל ומשרד האוצר בשנת 1990. ל"רווחים" אלה אין כל קשר לעודף ההכנסות החשבונאי של הבנק. בשנים מסוימות - כמו למשל בשנת 1999- יש לבנק "רווחים ריאליים ממומשים" בעוד שבסך הכול יש לו עודף הוצאות על הכנסות. למרות מצב זה, בסטטיסטיקה התקציבית נחשבים "הרווחים הריאליים הממומשים" כהכנסות לצורך הקטנת הגירעון התקציבי. בשנת 1999 הגיעו "רווחים" אלה ל- 3.8 מיליארדי ש"ח. בבנק ישראל חוזרים ומדגישים, כי התנאים שהתפתחו בעשור האחרון- גמישות הולכת וגדלה במשטר שער החליפין, פתיחת המשק לתנועות הון ומדיניות מוניטרית המושתתת על כלי שוק - מחייבים בחינה מחדש של הגדרת ה"רווחים הריאליים הממומשים". הגדרה זו נשענת בעיקרה על הכנסות מריבית בגין יתרות מט"ח, אך איננה מפחיתה מהן את הוצאות הריבית בשקלים שיש לבנק ישראל, ואשר נבעו מהצורך לעקר את השפעת ההזרמה שנגרמה ע"י רכישות המט"ח על-ידו בעבר, מתוך הכרח להגן על גבולות רצועת הניוד של שער החליפין. בהקשר זה, מזכירים בבנק ישראל, כי למעלה משנתיים וחצי בנק ישראל אינו מתערב במסחר במט"ח, למעט מספר ימים סביב סוף 1997.
עוד נמסר מבנק ישראל, כי ב- 1999 משכה הממשלה מפיקדונותיה במטבע מקומי בבנק ישראל סכום של כ- 8.8 מיליארדי ש"ח כדי לממן את הגירעון התקציבי - סכום דומה להיקף עודף ההכנסות שבנק ישראל העביר לה בסוף 1998: כ-8.9 מיליארדי ש"ח. על רקע זה, מציינים בבנק ישראל, כי מן הראוי שעודף ההכנסות על הוצאות שבנק ישראל מעביר לממשלה- המושפע מהפרשי שער על יתרות מט"ח באותה שנה - לא ישמש למימון הוצאותיה והגירעון התקציבי. בבנק ישראל מדגישים, כי את חשבון הפרשי השער, הנובע ממאזן בנק ישראל, יש לנהל בחשבון מיוחד בבנק ישראל, כפי שהנחה הבנק המרכזי האירופי את המדינות החברות באיחוד, ולא בחשבונות הממשלה.
יתרות מט"ח הסתכמו בסוף 1999 בכ-22.5 מיליארדי דולר- ירידה של כחצי אחוז במהלך השנה. רמת היתרות הממוצעת הסתכמה ב- 1999 בכ- 22 מיליארדי ש"ח - עלייה של כאחוז אחד, לעומת הרמה הממוצעת ב- 1998. הממשלה והמוסדות הלאומיים תרמו להקטנת היתרות במהלך 1999, בהיקף של כ- 600 מיליוני דולר בעוד שהסקטור הפרטי תרם להגדלתן בסכום של כ-650 מיליונים. בנוסף, ההכנסות מיתרות מט"ח תרמו להקטנה נוספת ביתרות בהיקף של כ- 200 מיליוני דולר.