התפתחות המכשירים הנגזרים שקל מט"ח
בעשור האחרון חלה התפתחות ניכרת של שוק הנגזרים, וביניהם - מכשירים לניהול סיכוני שער
החליפין. התפתחות זו באה לידי ביטוי בגידול חד ביתרת הנכסים נגזרי המט"ח, כלומר אופציות
ועסקות עתידיות. מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי יתרה זו, - פוזיציות פתוחות
במונחי נכס הבסיס - שעמדה בשנת 1993 על 1.3 מיליארדי דולר, הגיעה ל- 8.5 מיליארדים בשנת
1998 ול- 9.9 מיליארדים ברבעון הראשון של 1999. גידול משמעותי זה נבע מעליית מודעות
הציבור לסיכוני מטבע ועליית הצורך בהגנות מפניהם, על רקע התפתחות המסחר שקל-מט"ח עקב
המעבר למסחר הדו-צדדי החל מ- 1994, הרחבת תחום הניוד של השקל והגידול באשראי הנקוב
במט"ח והצמוד לשער החליפין.
עסקאות בנכסים הנגזרים מתבצעות בבנקים המסחריים, בבורסה לניירות ערך ובבנק ישראל.
עיקר הפעילות בנכסים נגזרים מתבצע בבנקים המסחריים, אשר בהם נרשמה כ- 80 אחוז מיתרת
הנכסים הנגזרים בשנת 1998 (עסקאות ישירות עם לקוחות, לא כולל פעילותם בבורסה לניירות
ערך), בעוד שכ- 15 אחוזים בלבד מיתרת הנכסים הנגזרים בשנת 1998 נרשמו בבורסה לניירות
ערך. בנק ישראל החל להציע בסוף שנת 1989 אופציות שקל-דולר במטרה לסייע בפיתוח השוק.
הכמות המוצעת על ידי בנק ישראל נותרה קבועה לאורך השנים, ולפיכך ירד חלקו עם התפתחות
השוק והוא כיום כ- 4 אחוזים.
בבנק ישראל הבהירו, כי עד עתה, עיקר הביקוש של הציבור היה להגנה מפני פיחות. דבר זה
מסתבר מנתוני הבנקים אשר מדווחים, כי שני שליש מפעילותם בשוק זה התבטאה במכירת
התחייבויות, תמורת עמלה, למכור ביום מסוים בעתיד מטבע חוץ בכמות מסוימת, ובשער חליפין
מסוים (שער המימוש) - שהוא גבוה משער החליפין ששרר בעת מכירת ההתחייבות, ובלי קשר
לשער שיהיה בפועל באותו יום בשוק. כיוון שהבנקים עצמם אינם רוצים להיחשף לסיכון שער
החליפין, מעבר לגבולות מסוימים, בגין עיסקאות מסוג זה, הם מתכסים במקביל ע"י רכישות
מט"ח, אם בשוק מט"ח ואם בשוק העיסקות העתידיות במט"ח.
בד בבד עם עליית יתרת הנכסים הנגזרים עלו גם מחזורי המסחר בבורסה לניירות ערך, מכ- 14
מיליוני ש"ח בממוצע ליום מסחר בשנים 1994 – 1995, ל- 82 מיליונים בשנים 1996 – 1997 ולכ-
260 מיליוני ש"ח בממוצע ב- 1998. עלייה זו, בעיקר בשבה האחרונה, משקפת את היטמעותם של
מכשירים אלו בקרב הציבור, על רקע התנודתיות בשער החליפין.
המכשירים הנגזרים הקיימים בשוק הנם חוזים עתידיים ואופציות (רכש ומכר) וכן צירופים שונים
שלהם.
יתרת הנכסים הנגזרים מסוג אופציות הגיעה ל- 5.9 מיליארדי דולר בממוצע ברביע הראשון של
1999, לאחר שעמדה על 0.6 מיליארדים בלבד בשנת 1993 , כך נמסר מהמחלקה המוניטרית בבנק
ישראל. משקל יתרת הנכסים מסוג אופציות בסך הנכסים הנגזרים הגיע ל- 57 אחוזים בשנת
1998, לאחר שהיווה 44 אחוזים בלבד בשנים 1993 – 1997 בממוצע. נכסים נגזרים מסוג אופציות
מוצעים על ידי הבנקים המסחריים, הבורסה לניירות ערך ובנק ישראל, אך הם שונים באופיים.
בבורסה לניירות ערך הדגש הוא על חוזים אחידים עם פקיעה במועדים קבועים. מאידך, הבנקים
המסחריים מציעים לציבור מגוון רב יותר של אופציות רכש ומכר על מטבעות שונים, שעה
שבבורסה לניירות ערך ובבנק ישראל העסקאות הן רק של שקל/דולר. בנוסף על "מוצרי מדף"
סטנדרטיים, נערכות בבנקים עסקאות המותאמות ספציפית לצורכי הלקוחות, בשער המימוש
ובמועד המימוש וכן בסוג העסקה הדרושה, כדוגמת הגנה מפני שינוי שער החליפין באחוז קבוע או
מעל מדד המחירים לצרכן ועוד.
יתרת הנכסים הנגזרים מסוג חוזים עתידיים הגיעה ל- 4.0 מיליארדי דולר בממוצע, ברביע
הראשון של 1999, לעומת 0.7 מיליארדי דולר בלבד ב- 1993. עיקר העסקאות בחוזים עתידיים
מתבצע בבנקים המסחריים, וחלק זניח בבורסה לניירות ערך. כמחצית מיתרת הנכסים נגזרי
מט"ח בבנקים המסחריים כיום, הנה חוזים עתידיים, לאחר שהיוו כ- 70 אחוזים מהיתרה
בממוצע בין השנים 1993 – 1997.
לסיכום, ציינו במחלקה המוניטרית, שוק הנגזרים להגנה מפני סיכוני שער חליפין "קפץ מדרגה"
בשנים האחרונות, בשל ההגמשה במשטר שער החליפין, בעיקר בתיווך הבנקים. מבין שני
המסלולים הבסיסיים למטרה זו העדיף הציבור
ופחות את העסקות העתידיות.