התפתחותן של איגרות החוב הסחירות ותכניות החיסכון הצמודות למדד בבנקים
על רקע הירידה באינפלציה בשנים האחרונות, ירד חלקן של תוכניות החיסכון ואגרות החוב הסחירות הצמודות למדד בתיק הנכסים של הציבור – מ- 18% ל- 16% במחצית 2000.
משקלן של איגרות החוב המדדיות הסחירות בתיק הנכסים הכספיים של הציבור ירד ירידה חדה יחסית – מכ- 18% בסוף 1990 לכ- 7% במחצית 2000.
משקלן של תכניות החיסכון המדדיות בתיק הנכסים הכספיים של הציבור ירד ירידה מתונה – מכ- 10% בסוף 1990 לכ- 9% במחצית 2000.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי חלקן של איגרות החוב הסחירות ותכניות החיסכון הבנקאיות הצמודות למדד בתיק הנכסים הכספיים של הציבור נמצא במגמת ירידה בעשור האחרון – מכ- 28% מהתיק בדצמבר 1990 לכ- 16% ביוני 2000. זאת, על רקע הירידה באינפלציה שחלה בשנים האחרונות והביטחון הגובר באמינות המדיניות בתחום זה. עוד נמסר, כי ביוני 2000 הסתכמו היתרות של אגרות החוב המדדיות הסחירות ב- 81 מיליארדי ש"ח – כ- 7% מתיק הנכסים – ושל תכניות החיסכון הצמודות למדד בכ- 97 מיליארדי ש"ח – כ- 9% מהתיק.
במחלקה המוניטרית מסבירים, כי תכניות החיסכון הצמודות למדד מהוות אפיק השקעה לא-סחיר לטווח בינוני – שנתיים ויותר – והחוסך דרכן פטור, במתכונת המס הנוכחית, מתשלום מס עבור הכנסותיו מהריבית שאלה מניבות. אגרות החוב המדדיות הסחירות – המהוות אפיק השקעה חלופי לתוכניות חסכון אלה – נבדלות מהן בכך שהן נזילות ונתונות לסיכון של רווחי ההון (או הפסדי הון) בעת מכירתן – בטרם מועד הפדיון. בנוסף, כיום קיימת הפליית מס עבור משקי בית המחזיקים אגרות חוב, שכן אלה חייבים בתשלום מס בשיעור של 35% על הכנסתם מהריבית שהן מניבות. משקיעים מוסדיים לטווח ארוך – קרנות פנסיה, תכניות לביטוח חיים וקופות גמל – פטורים מתשלום מס זה.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי על רקע הפליית המס הקיימת היום כלפי משקי בית ופירמות בהחזקת איגרות חוב לעומת תכניות חיסכון, משקי הבית כמעט ולא מחזיקים אגרות חוב.
לעומת זאת, משקי הבית הם החוסכים העיקריים באמצעות תכניות חיסכון בנקאיות. על רקע זה, ולאור הירידה באינפלציה בשנים האחרונות, ירד משקלן בתיק הנכסים של איגרות החוב המדדיות הסחירות באופן רציף ומהיר – מכ- 18% בסוף 1990 לכ- 7% במחצית 2000 – וזאת, לעומת משקלן של תכניות החיסכון המדדיות – אשר ירדו מכ- 10% בסוף 1990 לכ 9% ביוני 2000. הסיבה לכך נעוצה בהתפתחויות בשוק ההון אשר השפיעו על התנהגותם של משקי הבית. כך, למשל, בין השנים 1994 ו- 1996 עלה משקלן של תכניות החיסכון בתיק הנכסים – מכ- 7% בסוף 1993 לכ- 13% בסוף 1996 – על רקע מעבר כספים של משקי בית מקופות הגמל אליהן. באותן שנים נצבר בתכניות החיסכון המדדיות סכום של כ- 27 מיליארדי ש"ח.
לעומת זאת, משקי הבית הם החוסכים העיקריים באמצעות תכניות חיסכון בנקאיות. על רקע זה, ולאור הירידה באינפלציה בשנים האחרונות, ירד משקלן בתיק הנכסים של איגרות החוב המדדיות הסחירות באופן רציף ומהיר – מכ- 18% בסוף 1990 לכ- 7% במחצית 2000 – וזאת, לעומת משקלן של תכניות החיסכון המדדיות – אשר ירדו מכ- 10% בסוף 1990 לכ 9% ביוני 2000. הסיבה לכך נעוצה בהתפתחויות בשוק ההון אשר השפיעו על התנהגותם של משקי הבית. כך, למשל, בין השנים 1994 ו- 1996 עלה משקלן של תכניות החיסכון בתיק הנכסים – מכ- 7% בסוף 1993 לכ- 13% בסוף 1996 – על רקע מעבר כספים של משקי בית מקופות הגמל אליהן. באותן שנים נצבר בתכניות החיסכון המדדיות סכום של כ- 27 מיליארדי ש"ח.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי הריכוזיות המאפיינת את שוק איגרות חוב הסחירות – 60% ממנו מוחזק ע"י קופות הגמל וחברות הביטוח, על רקע הפטור ממס על הריבית שממנו הן נהנות – היא אחד הגורמים לסחירותו הנמוכה, שכן משקיעים אלה נוהגים להחזיקו מבלי לסחור בהן, עד למועד הפדיון. כתוצאה מכך, מחזורי המסחר היומיים של איגרות החוב המדדיות הגיעו בשנים 1998 עד 1999 לפחות משליש ממחזורי המסחר של איגרות החוב הלא-צמודות. סחירות נמוכה זו באיגרות החוב הצמודות למדד פוגעת ביעילות בשוק ההון ומייקרת את עלות גיוס ההון של הממשלה.
במחלקה המוניטרית מציינים, כי אימוץ המלצות הועדה לרפורמה במס ישיר על יחידים ישפיע על התפתחותן של תכניות החיסכון ואגרות החוב הצמודות למדד. כך, צפוי להשתפר מצבן היחסי של אגרות החוב וזאת, מאחר ורפורמה זו מציעה להפחית את שיעור המס על הריבית ולבטל את הפליית המס בינן לבין תכניות החסכון. מנגד, רפורמה זו תעניק יתרון מס בולט לחסכון הפנסיוני – דבר שיביא להסטת כספים מתכניות החסכון ומקופות הגמל – שהן, כאמור, המשקיע העיקרי בשוק אגרות החוב הצמודות למדד – לעבר קרנות הפנסיה, המשקיעות בעיקר באגרות חוב לא סחירות (מיועדות). הסטת כספים זו תפגע פגיעה נוספת בשוק אגרות החוב הממשלתיות ומכאן גם ביכולת של הסקטור הפרטי לגייס הון וכן בתפקוד שוק המשכנתאות.