הרכב המחזיקים באיגרות חוב ממשלתיות סחירות ובמק"מ
החזקותיהן של קופות הגמל וההשתלמות בשוק אגרות החוב הממשלתיות הסחירות והמק"מ הגיעו ביוני 1999 לכ- 35% - ירידה לעומת כ- 45% בדצמבר 1999.
החזקותיהם של הבנקים בשוק אגרות החוב הממשלתיות הסחירות ומק"מ הגיעו ביוני 1999 לכ- 26% - עלייה לעומת כ- 21% בדצמבר 1994.
חלקם של תושבי החוץ בשוק איגרות החוב הממשלתיות הסחירות ובמק"מ עדיין זניח וביוני 1999 הגיע לפחות מ- 1%.
קרנות הפנסיה מחזיקות רק 0.8% משווי השוק של איגרות החוב הסחירות והמק"מ.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי שווי השוק של איגרות החוב הממשלתיות הסחירות והמק"מ הסתכם ביוני 1999 ב 173.8 מיליארדי ש"ח, כאשר כ- 61% ממנו הוחזק באותה עת בידי קופות הגמל והבנקים. כבעבר, הן המשקיע העיקרי בשוק איגרות החוב הממשלתיות, אם כי, חלקן בשוק זה ירד מ- 48.7% בדצמבר 1994, ל- 38.2% ביוני 1999 וזאת, על רקע הפדיונות הגדולים בהן, בשנים האחרונות. החזקותיהן של קופות הגמל מתרכזות בעיקר באגרות החוב הצמודות למדד הנושאות ריבית קבועה – הן החזיקו בדצמבר 1998 כ- 53% מהמלאי של איגרות חוב אלו – וזאת, על רקע אופי ההשקעה של קופות הגמל – בהיותן משקיע לטווח ארוך המעוניין בהצמדת נכסיו למדד – וכן על רקע העדר נכסים לא-צמודים לטווח ארוך.
עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי גם בהתפלגות החזקת אגרות החוב הצמודות למדד בריבית משתנה ואגרות החוב הצמודות למט"ח, אשר אף הן בריבית משתנה, קיימת ריכוזיות גדולה. כ-53% משווי אגרות החוב הצמודות למדד בריבית משתנה וכ- 50% משווי אגרות החוב הצמודות למט"ח הוחזקו בדצמבר 1998 בידי הבנקים. השקעת הבנקים באגרות החוב הממשלתיות היא חלק מניהול מאזני ההצמדה שלהם וזאת, על מנת להקטין את חשיפתם כנגד התחייבויותיהם כלפי לקוחותיהם, והן כתחליף למתן אשראי לציבור. בנוסף, אגרות החוב בריבית משתנה מאפשרות לבנקים להתגונן מפני שינויים בשער הריבית.
התפלגות החזקת אגרות החוב הלא-צמודות והמק"מ מאופיינת בפיזור רב יותר בהשוואה לריכוזיות בהחזקת אגרות החוב הצמודות למדד ולמט"ח. החזקות הציבור הרחב באגרות החוב הלא-צמודות ובמק"מ – במישרין ובאמצעות קרנות הנאמנות – התקרבו בדצמבר 1998 ל- 50%. החזקת קרנות הנאמנות בנכסים אלה עלתה בהדרגה מאז 1995 וזאת, בשל הצבירה החיובית בקרנות הנאמנות המתמחות בהשקעה בנכסים שקליים לא-צמודים. יתרת הנכסים בקרנות אלה ביוני 1999 הסתכמה ב-10.4 מיליארדי ש"ח, לעומת 0.7 מיליארדים בדצמבר 1995, כאשר עיקר הנכסים המוחזקים על-ידן הינם שקליים לא-צמודים לטווח קצר. העלייה בהחזקת הציבור באגרות החוב הלא-צמודות ובמק"מ הינה חלק מתהליך המתרחש זה מספר שנים, במסגרתו עולה משקלם של הנכסים הלא-צמודים בתיק הנכסים הכספיים של הציבור, עקב הירידה בסביבת האינפלציה והעלייה בריבית הריאלית.
מבנק ישראל נמסר עוד, כי תפקודו היעיל של שוק אגרות החוב הממשלתיות והמק"מ מושפע, בין היתר, ממידת הפיזור של ניירות הערך בין משקיעים בעלי מדיניות השקעה שונה. הרפורמה בשוק ההון בשנים האחרונות ופתיחת המשק לחו"ל הגדילו את מעורבותם של גופים נוספים בשוק – כגון חברות ביטוח, תושבי חוץ וקרנות פנסיה - דבר המגדיל את מידת הפיזור בשוק ואת יעילות המסחר. מעורבותם של תושבי החוץ בשוק אגרות החוב והמק"מ עדיין מצומצמת ועיקר השקעתם מתרכזת באגרות החוב הצמודות למט"ח וזאת, עקב חוסר רצונם להיחשף לשינויים בשער החליפין. לעומת זאת, מעורבותן של חברות הביטוח בשוק גדלה מאד בשנים האחרונות וחלקן בשוק אגרות החוב הממשלתיות הגיע בדצמבר 1998 ל- 6.4%, לעומת 2.5% בלבד בדצמבר 1994. עיקר הגידול בהחזקותיהן נובע מהצבירה החיובית בתוכניות החדשות לביטוח חיים – תכניות מסוג "משתתפת ברווחים" – אשר בדצמבר 1998 השקיעו כ- 45% מנכסיהן באגרות חוב ממשלתיות סחירות. לעומת זאת, חלקן של קרנות הפנסיה בשוק הסחיר עדיין קטן מאד – 0.8% משווי איגרות החוב והמק"מ – וזאת, בשל המשך ההנפקה המאוד מאסיבית של אגרות החוב המיועדות לקרנות הפנסיה. במחלקה המוניטרית מציינים, כי על מנת להגדיל את החלק הסחיר בנכסי קרנות הפנסיה, דרושה התקדמות נוספת ברפורמה בתחום הפנסיה וזאת, על מנת להביא להגדלת מעורבותן בשוק ההון.
לסיכום, נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי המשקיעים העיקריים בשוק אגרות החוב הצמודות לממד הם משקיעים לטווח ארוך – בעיקר קופות גמל וחברות ביטוח. לעומת זאת, מרבית המחזיקים באגרות החוב המודות למט"ח ובאיגרות החוב הלא-צמודות הם משקיעים לטווח קצר – בנקים, קרנות נאמנות והציבור (במישרין). במחלקה המוניטרית מסבירים, כי לטווח ההשקעה של המשקיעים השונים יש השפעה גם על מחזורי המסחר של ניירות הערך – ככל ששיעור ההשקעה של משקיעים לטווח ארוך עולה, יורדים מחזורי המסחר הממוצעים בניירות הערך. כך, מחזורי המסחר הממוצעים של איגרות החוב הצמודות למדד, יחסית להון הרשום שלהן למסחר, נמוכים בהרבה מאלה של איגרות החוב הצמודות למט"ח והלא-צמודות וזאת, בשל שיעור ההשקעה הגבוה מאד של המשקיעים לטווח ארוך באיגרות הצמודות למדד.