בנק ישראל מפרסם היום את הסקירה השנתית של המחלקה המוניטרית "ההתפתחויות בשוקי ההון והכספים, 1998"
מדיניות הריבית ואסטרטגית אי-התערבות בשוק מט"ח של בנק ישראל, מנעה את תרגום עליית המחירים החד-פעמית בספטמבר עד נובמבר 1998 – על רקע הפיחות החד שנרשם בעיקר עקב המשברים הפיננסיים העולמיים – להאצה באינפלציה. בעקבות זאת, תוואי האינפלציה חזר תוך זמן קצר לרמה נמוכה, יחסית.
בשנת 1998 עמדה הממשלה ביעד הגירעון הכולל (ללא מתן אשראי) של 2.4 אחוזי תוצר. הגירעון המקומי (ללא מתן אשראי) היה גבוה מהמתוכנן ב-1.1 אחוזי תוצר.
ערך תיק הנכסים הכספיים של הציבור עלה בשנת 1988 בכ- 4 אחוזים ריאלית, והסתכם בסופה ב- 827 מיליארדי ש"ח. זאת, בהשוואה לעליות ריאליות בנות 14 אחוזים ו- 6 אחוזים בשנים 1997 ו- 1996 בהתאמה.
הסקירה השנתית של המחלקה המוניטרית, המתפרסמת היום, מתארת ומנתחת את התפתחות האינפלציה, את המדיניות המוניטרית, התפתחות הגירעון התקציבי ומימונו, ואת ההתפתחויות בשוקי ההון והכספים ב- 1998. כמו כן, מנתחת הסקירה את הנתונים הכלכליים המרכזיים הרלבנטיים להפעלת המדיניות המוניטרית, במגמה להגביר בציבור את ההבנה בנושא.
שנת 1998 הייתה שנה מיוחדת, הן מבחינת התפתחות עליות המחירים והן מבחינת האתגרים שהתפתחות זו הציבה בפני המדיניות המוניטרית. שיעור עליית המחירים בשנת 1998 הסתכם ב- 8.6 אחוזים, קרוב למרכז התחום של יעד האינפלציה שנקבע לשנה זו (בין 7 ל- 10 אחוזים). התפתחות זו במחירים בשנת 1998, הושפעה במידה מכרעת מהשפעות המשבר הפיננסי בעולם, שהגיע לשיאו בחודשים אוגוסט עד אוקטובר. עד אוגוסט עלו במחירים בקצב שנתי של כ- 4 אחוזים, ואילו בין אוגוסט לנובמבר – על רקע הפיחות חד של השקל בחודשים אוגוסט עד אוקטובר, שנגרם בעקבות הזעזועים הפיננסיים בעולם – הם עלו בקצב שנתי של כ- 25 אחוזים. האתגר המרכזי של המדיניות המוניטרית בתקופה זו, היה להבטיח כי עליית המחירים תהיה זמנית בלבד, וכי קצב האינפלציה יחזור לתוואי הקודם, המתיישב עם יעד האינפלציה שקבעה הממשלה לשנת 1999 – 4 אחוזים. לשם כך, ננקטה מדיניות ריבית שהצליחה למנוע מעליות המחירים החריגות והחד-פעמיות להתגלגל להאצה באינפלציה ואומצה אסטרטגיית אי התערות בשוק מט"ח, על רקע תפקודו התקין של שוק זה והעלייה החדה במחזורי המסחר. התפתחות המחירים בחודשים דצמבר 1998 וינואר 1999 (0.1 ו- 0.5 -, בהתאמה), המדדים הנמוכים הצפויים בהמשך השנה, והירידה בציפיות לאינפלציה – לאחר העלאת הריבית המצטברת של 4 אחוזים בחודש נובמבר – מעידים שהמדיניות המוניטרית עמדה באתגר זה.
מהסקירה השנתית של המחלקה המוניטרית עולה עוד, כי הממשלה עמדה ב- 1998 ביעד הגירעון שנקבע בחוק הפחתת הגירעון (2.4 אחוזים, יחסית לתוצר). הגירעון המקומי (ללא מתן אשראי נטו) היה בשנה זו גבוה מהמתוכנן ב- 1.1 אחוזי תוצר ובמקביל, נרשם עודף במטבע חוץ של 0.9 אחוז תוצר, לאחר שבנק ישראל העביר לממשלה "רווחים ריאליים ממומשים" בסך 1.1 אחוזי תוצר. גיוס ההון נטו של הממשלה הסתכם ב- 1998 ב- 12 מיליארדי ש"ח. גיוס ההון המקומי נטו של הממשלה היה גבוה מהמתוכנן, אך נמוך מהגירעון המקומי ב- 1.9 מיליארדי ש"ח. גיוס ההון נטו בחו"ל (כולל הפרטה במטבע חוץ) בתוספת עודף תקציב הממשלה במט"ח, יצר מול חו"ל עודף מקורות במטבע חוץ של 6.7 מיליארדי ש"ח. בניגוד למגמה השוררת זה למעלה מעשור של ירידת החוב הממשלתי יחסית לתמ"ג, עלה השנה יחס זה והגיע ל- 111 אחוזים, לעומת 106 ב- 1997. גידולו של יחס החוב לתוצר הושפע בעיקר מגורמים חולפים – הפיחות החד ועליות המחירים של סוף השנה. עם זאת, רמתו של יחס החוב לתוצר בשנים האחרונות חורגת במידה ניכרת מהיחס המרבי שנקבע באמנת מאסטריכט כתנאי להצטרפות לאיחוד האירופי המוניטרי (60 אחוזים).
עוד עולה מהסקירה השנתית של המחלקה המוניטרית, כי ערך תיק הנכסים הכספיים של הציבור עלה בשנת 1998 בכ- 4 אחוזים ריאלית, והסתכם בסופה ב- 827 מיליארדי ש"ח. זאת, בהשוואה לעליות ריאליות של 14 אחוזים ו- 6 אחוזים בשנים 1997 ו- 1996, בהתאמה. השינויים שחלו השנה בהרכב תיק הנכסים, לפי סוג ההצמדה הם : משקלו של הרכיב במטבע חוץ בתיק הנכסים עלה, לאחר ירידה מתמשכת החל מ- 1995; מגמת העלייה במשקלו של הרכיב הלא-צמוד בתיק הנכסים, שהחלה ב- 1992, נמשכת; משקלם של הנכסים הצמודים למדד ירד; משקל המניות בתיק הנכסים – רכיב המתאפיין בתנודתיות בשנים האחרונות – ירד אף הוא.
השנה נמשך הגידול של יתרת הנכסים שבידי קרנות הפנסיה ונמשכה הירידה ביתרת נכסי קופות הגמל. זאת, על רקע המשך מגמת הפדיונות בקופות הגמל (4 מיליארדי ש"ח ב- 1998, לעומת מיליארד ש"ח ב- 1997 ו- 12.6 מיליארדים ב- 1996), שהביאה לירידה ריאלית בת 5 אחוזים ביתרת נכסי הקופות. במקביל, חל גידול ריאלי של 4 אחוזים ביתרת נכסי קרנות הפנסיה. לפי הסדר הפנסיה שנחתם בשנת 1995, החלק העיקרי של נכסי קרנות הפנסיה מושקע באיגרות חוב ממשלתיות לא-סחירות, שנושאות תשואה ריאלית קבועה, המנותקת מתשואת השוק, ולרוב גבוהה ממנה. כתוצאה מחוק הפחתת הגירעון, קטנים והולכים צורכי המימון של הגירעון הממשלתי. כיוון שהממשלה מחויבת לספק איגרות חוב לא-סחירות בהיקפים, שאינם תלויים בצורכי מימון הגירעון, עלול, על רקע זה ועל רקע המעבר מפנסיה תקציבית לצוברת, לגדול חלקו של הרכיב הלא-סחיר בגיוס ההון הממשלתי – דבר אשר עלול לפגוע בהתפתחות של שוק איגרות החוב הסחירות ולצמצם ואת ההשפעה של כוחות השוק על מחיר גיוס ההון. היעדרן של קופות הפנסיה בשווקים הסחירים בולט על רקע המשך הפדיונות בקופות הגמל, והתנודות הגדולות במחירים ניירות הערך במהלך שנת 1998. בעולם, מהוות קופות הפנסיה משקיע מוסדי עיקרי, המאופיין באופק השקעה ארוך ותורם ליציבות השווקים. הפנייתן של קופות הפנסיה לשוק ההון הסחיר, יחד עם המשך הגדלת היצע ניירות הערך הסחירים – למשל על ידי הפרטה של חברות גדולות – עשויה לתרום למניעת זעזועים מיותרים בשערי ניירות הערך.
מניתוח הסקירה השנתית של המחלקה המוניטרית עולה גם, כי ההתפתחויות בשוק איגרות החוב והמק"ם לא היו אחידות על פני השנה והושפעו מההתפתחויות בכלכלה המקומית והעולמית. מתחילת 1998 עד ראשית אוגוסט – על רקע מגמת הירידה בסביבת האינפלציה והיציבות בשער החליפין – ירדו תשואות המק"ם ואיגרות החוב הלא-צמודות ועלו תשואות איגרות החוב הצמודות למדד. מראשית אוגוסט ועד אמצע נובבמבר – על רקע הפיחות החד בשערו של השקל, בעיקר בעקבות המשבר ברוסיה, ועל רקע העלייה בציפיות האינפלציוניות – עלו התשואות במק"ם ובאיגרות החוב הלא-צמודות וירדו התשואות באיגרות החוב הצמודות למדד, בעיקר בטווחים הקצרים. מאמצע נובמבר עד היום, על רקע הירידה חזרה בציפיות לאינפלציה והרגיעה המסוימת בשווקים הבינלאומיים – ניכרה בשוקי ני"ע חזרה למגמות שאפיינו את ראשית השנה.