החוב הממשלתי במחצית הראשונה של שנת 1999
במחצית הראשונה של 1999 ירד יחס החוב הממשלתי לתוצר ל- 107% לעומת 111% במחצית
השניה של 1998 והוא עדיין גבוה בכ- 2 נקודות אחוז משיעורו בתום המחצית הראשונה של
1998.
גיוס ההון הממשלתי הלא-צמוד - המהווה כמחצית מגיוס ההון הממשלתי המקומי הסחיר -
נועד בשנים האחרונות בעיקר למיחזור פדיון החוב הלא-צמוד ולכן משקלו של חוב זה בסך החוב
הממשלתי הכולל נותר ללא שינוי משנת 1996.
מהמחלקה המוניטרית בבנק ישראל נמסר, כי יתרת החוב הממשלתי הכולל - הפנימי והחיצוני -
עמדה בתום המחצית הראשונה של 1999 על 415 מיליארדי ש"ח, לאחר גידול ריאלי של 1.1%
לעומת היתרה בתום שנת 1998, שעמדה על 412 מיליארדים.
במחצית הראשונה של 1999 ירד משקל החוב בתוצר, והגיע ל- 107%, לאחר שעלה לשיעור הגבוה
ביותר מתחילת העשור - 111% - בשנת 1998. הייסוף בשער השקל וירידת המחירים בחודשים
הראשונים של 1999 פעלו לירידת משקל החוב בתוצר במחצית הראשונה של שנה זו. כזכור, גידולו
של משקל החוב בתוצר במחצית השניה של 1998, הושפע בעיקר מהפיחות החד בשער השקל
ועליית המחירים בחודשים האחרונים של 1998. למרות הירידה במשקל החוב בתוצר במחצית
הראשונה של 1999, הוא עדיין גבוה בכ- 2 נקודות אחוז משיעורו בתום המחצית הראשונה של
1998 - שהוא השיעור הנמוך ביותר אליו הגיע עד כה - ובכנקודת אחוז משיעורו בשנת 1997.
במחלקה המוניטרית שבים ומציינים, כי משקל החוב בתוצר הוא אחד המדדים המרכזיים
הנהוגים בעולם ליציבות כלכלית. באמנת מאסטריכט נקבע, כאחד התנאים להצטרפותן של
מדינות לאיחוד המוניטרי האירופי, כי יחס החוב לתוצר חייב להיות לכל היותר בשיעור של 60%,
או בתוואי ירידה ברור - אם הוא גבוה יותר. המשך ירידת יחס החוב לתוצר חשוב לשיפור מעמדה
הפיננסי של ישראל בעולם.
משקל החוב הפנימי בתוצר עומד ירד במחצית הראשונה של 1999 לכ- 78%, לעומת 80% בסוף
1998, ואילו משקל החוב החיצוני בתוצר ירד אף הוא ל- 29%, לעומת 31% בסוף 1998. על אף
הירידות במשקלותיהם של החוב הפנימי והחיצוני בתוצר במחצית 1999, אלה לא השתנו מהותית
משנת 1995, ומצביעים על האטת מגמת הירידה של יחס החוב לתוצר בשנים האחרונות. זאת,
לאחר ירידות חדות יחסית בשנים 1987 עד 1995 בחוב הפנימי - מ- 109% ל- 81%, ובחוב החיצוני
- מ- 46% ל- 28%.
עוד נמסר מהמחלקה המוניטרית, כי במחצית הראשונה של 1999, בד בבד עם ירידת יחס החוב
לתוצר, ירד משקל תשלומי הריבית הריאלית על החוב הכולל בתמ"ג ל- 5.1% במונחים שנתיים,
לעומת 5.4% בשנת 1998. כזכור, מדובר במדד נוסף לנטל החוב הממשלתי על המשק. יצוין, כי כ-
70% מתשלומי הריבית הינם עבור החוב הפנימי, והיתרה עבור החוב החיצוני, בדומה לשנים
קודמות.
משקל הגיוס ההון הלא-צמוד בסך גיוס ההון הממשלתי הכולל עלה במחצית הראשונה של 1999
ל- 30%, לעומת 25% בשנת 1998. זאת, בעוד שמשקלו של הגיוס ההון הצמוד לדולר ירד ל- 29%,
לעומת 35%. במשקל גיוס ההון הצמוד למדד לא חל שינוי והוא ממשיך להוות 40% מגיוס ההון
הממשלתי הכולל. כזכור, הרכב ההצמדה של החוב הממשלתי מושפע מהרכב גיוס ההון הממשלתי
לאורך זמן.
במחלקה המוניטרית ציינו, כי למרות שמאז 1995 מהווה הרכיב הלא-צמוד בסך גיוס ההון
הממשלתי המקומי הסחיר בין 40% ל- 50% ממנו, לא חל גידול במשקלו של החוב הממשלתי
הלא-צמוד בחוב הממשלתי הכולל, והוא נותר כ- 7%, משנת 1996. הדבר נובע מכך שטווח גיוס
ההון הלא-צמוד - בין 3 ל- 10 שנים - קצר מזה של גיוס ההון הצמוד - בין 7 ל- 15 שנים, ומכך
שמאז 1997 , מעל 60% מגיוס ההון הלא-צמוד נועד למחזר את החוב הלא-צמוד שהגיע לפדיון.
במחלקה המוניטרית הסבירו, כי להגדלת הרכיב הלא-צמוד בחוב הממשלתי חשיבות רבה
בהקטנת מנגנוני ההצמדה במשק. על מנת להגדיל את משקל החוב הלא-צמוד בחוב הממשלתי יש
להמשיך ולהאריך את טווח גיוס ההון הלא-צמוד, בד בבד עם הגדלה נוספת של החלק הלא-צמוד
בסך גיוס ההון הממשלתי הסחיר. כזכור, באפריל 1999 הוארך הטווח לפדיון של איגרת החוב
הלא-צמודה מסוג "גילון" (הנושאת ריבית ניידת) מ- 7 ל- 10 שנים, ובאוגוסט 1998 הוארך הטווח
לפדיון של איגרת החוב הלא-צמודה מסוג "שחר" (הנושאת ריבית קבועה) מ- 3 ל- 5 שנים.
במחלקה המוניטרית ציינו עוד, כי כמחצית מהרכיב הלא-צמוד בחוב נושאת ריבית ניידת הצמודה
לתשואת המק"ם - שהוא כלי מוניטרי המונפק ע"י בנק ישראל ואינו נכלל בחוב הממשלתי. בחוב
כזה גלום באופן עקיף רכיב של הצמדה, שכן קיים מתאם גבוה בין תשואת המק"ם לרמת
האינפלציה, ולכן נוטים בעולם להתייחס אליו באל חוב צמוד.