החוב החיצוני נטו ירד מאז 1995 למרות הגידול שנרשם בגירעון בחשבון
הסחורות, השירותים וגורמי היצור
הסחורות, השירותים וגורמי היצור
במחצית הראשונה של 1999 חלה עלייה מתונה בחוב החיצוני נטו של המשק מאחר והגירעון בחשבון הסחורות השירותים וגורמי היצור באותה תקופה מומן ברובו ע"י העברות והשקעות של תושבי חוץ.
מאחר והיקף ההעברות וההשקעות מחו"ל מאז 1995 היו גבוהים מצורכי מימון הגירעון המצטבר בחשבון הסחורות, השירותים וגורמי הייצור – שהסתכם ב- 34 מיליארדי דולר – ירד החוב החיצוני נטו באותה תקופה בכ – 7 מיליארד דולר.
ממחלקת הפקוח על מט"ח בבנק ישראל נמסר, כי למרות הגירעון הגדול בחשבון הסחורות, השירותים וגורמי היצור של המשק הישראלי שהצטבר מאז 1995 ועד תום המחצית הראשונה של 1999 – להיקף של כ – 34 מיליארדי דולרים – פחת באותה תקופה החוב החיצוני נטו של המשק – בכ – 7 מיליארדי דולרים. תופעה דומה נרשמה גם במחצית הראשונה של 1999 – למרות שהגירעון בחשבון הסחורות, השירותים וגורמי היצור הסתכם באותה תקופה בכ – 3.3 מיליארדי דולרים, גדל החוב החיצוני נטו ב- 0.1- מיליארד דולר, בלבד.
בפיקוח על מט"ח מסבירים, כי הרקע לפער שנוצר בין הצורך לממן את הגירעון בחשבון הסחורות, השירותים וגורמי היצור לבין השינוי בחוב החיצוני נטו בשנים האחרונות, נעוץ בכך שגירעון זה כוסה כולו באמצעות העברות שוטפות והעברות הון מחו"ל (שכונו בעבר "העברות חד צדדיות") והשקעות של תושבי חוץ במשק. אלה עלו על צרכי המימון והגיעו לסכום של כ- 43 מיליארד דולר וכך נוצר עודף מקורות מימון שהסתכם בכ – 9.1 מיליארד דולר, אשר הביא לגידול מקביל בנכסי המשק בחו"ל בסכום זהה ואיפשר להקטין את החוב החיצוני נטו באותו היקף. במחלקת הפיקוח על מט"ח מדגישים, כי למרות עודף זה במקורות המימון מהעברות והשקעות על צרכי מימון הגירעון, גייס המשק באותה תקופה הלוואת מחו"ל בהיקף נטו של כ- 6.6 מיליארדי דולרים. הלוואות אלו – אשר, כאמור לא היו נחוצות למימון הגירעון – יחד עם עודף מקורות המימון מהעברות והשקעות הגדילו את יתרות מטבע החוץ של בנק ישראל בכ – 15.7 מיליארד דולר – שהן חלק מנכסי המשק בחו"ל. התוצאה של גידול זה ביתרות המח"ט ונטילת הלוואות (נטו) בחו"ל הביאה לירידה בחוב החיצוני נטו – כאמור, בסוך של כ – 9.1 מיליארדי דולרים. עם זאת, בהתחשב בהפרשי שערים על יתרות מח"ט וריבית נצברת על יתרת החוב החיצוני, פחתה יתרת החוב החיצוני נטו רק בכ- 7 מיליארדי דולרים.
התופעה של המשך נטילת ההלוואות במט"ח מחו"ל, למרות עודף המקורות מהעברות והשקעות אפיינה את פעילות הסקטור הציבורי והפרטי כאחד. בסקטור הציבורי נמשכה תופעה זו במהלך כל הקופה ונבעה בעיקר מרצונה של הממשלה לנצל את כל מסגרת הערבויות עם ממשלת ארה"ב. זאת, למרות שהדבר לא היה דרוש למימון הגירעון בתקציבה. תופעה זו משתקפת גם בגידול בפיקדונות במט"ח אשר החזיקה הממשלה בבנק ישראל – והיא יכולה להשתמש בהם למימון הגירעון בתקציב בשנים הבאות. לגבי הסקטור הפרטי, יש להבחין בין שתי תקופות.
התקופה הראשונה החלה בשנת 1995 ועד אמצע שנת 1997 כאשר הפערים בעלויות המימון בין שקלים למט"ח – אם מניחים שסיכון שער החליפין נמוך – יצרו תמריץ ללוות במט"ח, באותה עת, כל עוד בנק ישראל נאלץ להתערב בשוק המט"ח – בהתאם למשטר שער החליפין – ורכש מטבע חוץ מהציבור, גרמה תופעה זו לגידול ביתרות בנק ישראל. בתקופה השניה – בשנים 1998 ו – 1999, שבהן בנק ישראל לא התערב בשוק מטבע החוץ (למעט במספר ימים בתחילת 1998) – נוצל עודף המימון על ידי הסקטור הפרטי להקטנת החוב נטו במישרין.
התקופה הראשונה החלה בשנת 1995 ועד אמצע שנת 1997 כאשר הפערים בעלויות המימון בין שקלים למט"ח – אם מניחים שסיכון שער החליפין נמוך – יצרו תמריץ ללוות במט"ח, באותה עת, כל עוד בנק ישראל נאלץ להתערב בשוק המט"ח – בהתאם למשטר שער החליפין – ורכש מטבע חוץ מהציבור, גרמה תופעה זו לגידול ביתרות בנק ישראל. בתקופה השניה – בשנים 1998 ו – 1999, שבהן בנק ישראל לא התערב בשוק מטבע החוץ (למעט במספר ימים בתחילת 1998) – נוצל עודף המימון על ידי הסקטור הפרטי להקטנת החוב נטו במישרין.