מצגת הנגידה
לצפייה בדברי הנגידה
התוצר לנפש בישראל נמוך בכ-40% מזה שבארה"ב (שקף 2), ולפי מחקר שנעשה ע"י ה-OECD, בתרחיש של "עסקים כרגיל", -- כלומר בהסתמך על המגמות הקיימות ביחס להתפתחות גורמי הייצור והפיריון בארץ ובעולם, הפער לא צפוי להיסגר בעשורים הקרובים. זו אם כן נקודת המוצא הלא מעודדת. בהינתן שאיננו מסתפקים בכך, נידרש למדיניות המוכוונת להשגת יעדים לטווח הארוך, על בסיס גיבוש תכנית אסטרטגית בתחומי מפתח ויישומה בפועל.
בבסיסה של תכנית כזו, נדרשת הערכה של תמונת המצב בנקודת המוצא, וכן של המגמות והאילוצים שתכנית כזו תצטרך לקחת בחשבון: המגמות הדמוגרפיות החזויות, המצב הגיאו-פוליטי הקשה לחיזוי, הסביבה העולמית - שצפויה להיות הרבה פחות מסבירת פנים מזו שהייתה בעשורים הקודמים. את כל אלו יש לנתח גם לאור תמונת המצב העכשווית של המצרפים הפיסקאליים, ובכלל זה רמת החוב הציבורי, רמת ההוצאה הציבורית והרכבה, ומערכת המס—שעורי והרכב המיסים. על בסיס מגמות ואילוצים אלו ניתן להעריך מהם האתגרים העיקריים שעימם תידרש תכנית האסטרטגית להתמודד (שקף 3).
המגמות הדמוגרפיות הן בין גורמי הייסוד שמעצבי המדיניות חייבים לקחת בחשבון בתכנית האסטרטגית בתחומי מדיניות מרכזיים. השילוב של הזדקנות האוכלוסייה—בתוך 4 עשורים שעור הקשישים באוכלוסייה יגדל מ-10% ל-17%- וירידה משמעותית במשקל האוכלוסייה בגילאי העבודה, לצד גידול במשקלן של אוכלוסיות שממעטות להשתתף בכח העבודה (צפוי גידול ניכר במשקלה של האוכלוסייה החרדית, וגידול מתון במשקל האוכלוסייה הערבית) —מחייבים היערכות כמעט בכל תחום בו עוסקת המדיניות הממשלתית (שקף 4).
לשם המחשה ארצה לתת על קצה המזלג כמה מההשלכות של מגמות אלו על שני תחומי מפתח בהם נידרש גיבוש ויישום תכנית אסטרטגית רחבת היקף—תחום הבריאות והסיעוד, ותחום ההון האנושי. הדוגמאות ימחישו שללא יישום תכנית אסטרטגית כזו, לא רק שלא נתקדם לסגירת הפערים מול המדינות המפותחות, אלא שהפערים אל מול המדינות שבחזית העולמית ילכו ויתרחבו (שקף 5).
חשוב לומר כבר כאן: בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בתכנון האסטרטגי של הממשלה בהובלת המועצה הלאומית לכלכלה; הוקם פורום של סמנכ"לים לתכנון ואסטרטגיה המכין תכנית לעבודת הממשלה; זוהו שבעה תחומים בהם הממשלה בחרה להתמקד, הוגבר שתוף הפעולה הבינמשרדי, ובחלק מהתחומים גובשו יעדים מפורטים, ואף החל יישומם (שקף 6).
עם זאת, האתגרים הם גדולים, והדרך לגיבוש של תכנית עבודה, וחשוב מכך, ליישומה של תכנית כזו, עדיין ארוכה.
בתחום הבריאות והסיעוד, לנוכח מגמת ההזדקנות של האוכלוסייה, ניתן להעריך כי היקף הצרכים לשירותי רפואה וסיעוד יעלה בתלילות, ולכך עלינו להיערך כבר היום: בעוד שהאוכלוסייה הכללית צפויה לגדול ב-23%, מספר הקשישים בה צפוי לגדול בקצב כפול של 52%, וכפועל יוצא תגדל גם הדרישה לשירותי בריאות שונים בכ-60-70% (שקף 8), כל זאת בעוד שכבר היום הצפיפות במערכת האשפוז גבוהה מאוד (שקף 9); בנוסף, כמחצית מהרופאים במערכת הם בני 55 ומעלה—הנתון הגבוה במערב (שקף 10), ושיעור מסיימי בתי ספר לרפואה ולסיעוד נמוך יחסית למדינות אחרות, גם לאחר עלייתו בשנים האחרונות (שקף 11). מכאן עולה שצפויה ירידה במספר הרופאים לנפש.
מערכת הבריאות הישראלית מוערכת כאיכותית מאוד בהשוואה בינלאומית. אולם, בהינתן הצפיפות בבתי החולים, ההמתנה הממושכת לפרוצדורות שונות, והשיעור הנמוך של רופאים ואחיות לנפש, נדרשת התאמה בין רמת התיקצוב של המערכת לבין המשימות המוטלות עליה, הגדלה משמעותית של התשתיות הפיסיות ושל ההון האנושי במערכת, לצד ייעול תהליכים במערכת הסיעוד ובפרט שיפור התיאום המערכתי בתחום. את אלה ניתן לקדם רק בתכנית רב שנתית המבוססת על ניתוח מפורט של הצרכים העתידיים. רק גיבוש ויישום תכנית כזו תוכל לשמר, ואף לשפר, את מערכת הבריאות הישראלית האיכותית, לאור המגמות שצפויות להכביד עליה עוד יותר בשנים הבאות (שקף 12).
ובאשר להון האנושי:
התרחבות ההשכלה ב-4 העשורים האחרונים היוותה מרכיב מרכזי בצמיחת המשק בשנים אלו. הצמיחה השנתית הממוצעת לנפש הסתכמה ב-1.8%, ומזה 0.8% מקורם בגידול במלאי ההון האנושי (שקף 14). השאלה המתבקשת היא - האם המגמות הנוכחיות ביצירת הון אנושי ישתקפו בתרומה דומה לצמיחה העתידית?
כדי לענות על שאלה זו, יש לבחון את רמת ההשכלה הרלוונטית לשוק העבודה הצפויה בשנים הבאות לנוכח המגמות הדמוגרפית. ממחקר שערך ד"ר איל ארגוב מחטיבת המחקר בבנק ישראל, תרגום של שנות הלימוד בפועל לשנות לימוד במונחי כושר השתכרות מצביע על כך שבעוד גברים חרדים לומדים בממוצע 17 שנות לימוד, מבחינת כושר ההשתכרות 17 שנים אלו שקולות ל-10 שנות לימוד אפקטיביות בלבד. (שקף 15). ממצא זה, ובמיוחד על רקע המגמות הדמוגרפיות החזויות, מצביע על כך שצפויה בשנים הבאות האטה ניכרת בהשכלה האפקטיבית של האוכלוסייה כולה – מה שצפוי להקטין במידה ניכרת את תרומת הגידול בהשכלה לצמיחת התוצר לנפש. מידת ההאטה תלוייה כאמור במידה שבה שנות ההשכלה בפועל יתורגמו להשכלה אפקטיבית במונחי שוק העבודה, או במילים אחרות, באיזו מידה תכני לימוד יהיו כאלה הנדרשים להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה, שתביא לעלייה בכושר ההשתכרות וברמת החיים. אציין שבשאר האוכלוסיות שנבחנו (נשים חרדיות, ערבים ויהודים לא חרדים) לא נמצא פער בין ממוצע שנות הלימוד בפועל לזה האפקטיבי לשוק העבודה (שקף 16).
ומה ניתן לומר על איכות ההשכלה באוכלוסייה בגיל העבודה והתאמתה לצרכי שוק העבודה? מתברר כי למרות ששיעור העובדים האקדמאים בישראל גבוה יחסית בהשוואה בינ"ל ועומד על כ-30%, שיעור זה אינו משתקף בפיריון העבודה במרבית הענפים.
כך למשל, שיעור בעלי ההשכלה הגבוהה הנדרשים –על פי הרכב משלחי היד בענף התעשייה שאינה מוכוונת יצוא הוא כ-3%, ובפועל שעורם כ-18 אחוז, יותר מאשר בתעשיות מקבילות במדינות ה-OECD, אך הפיריון—או התוצר לעובד בתעשיות אלו אצלנו נמוך ב-33% ממקבילו בממוצע ה-OECD. ניתן להסיק מכך שההשכלה העודפת אינה מתרגמת להשכלה אפקטיבית המקנה כישורים התורמים לפיריון עבודה גבוה (שקף 17).
גם איכות מערכת החינוך, כפי שהיא משתקפת במבחנים הבינלאומיים, נמוכה יחסית, מה שאינו מבשר טובות לגבי הכישורים של העובדים שעתידים להשתלב בשוק העבודה בשנים הקרובות. אין לנו יתרונות יחסיים ביחס לעולם – אלא בהון האנושי ובחדשנות וביצירתיות שלנו. כך שהמגמות הנוכחיות מטרידות בהקשר זה. (שקף 18).
על רקע מגמות אלה מצביע ניתוח שנעשה על ידי ה-OECD, שהתרומה העתידית של ההון האנושי לצמיחה הצפויה בישראל ב-15 השנים הקרובות הינה אפסית-כמעט הנמוכה ביותר בין מדינות ה-OECD (שקף 19).
לנוכח ניתוח המגמות שהצגתי, ברור שכדי לתמוך בצמיחה בת קיימא ומכלילה, שתביא לעלייה ברמת החיים נדרש שיפור מתמשך ברמת ההון האנושי של כלל האוכלוסייה. מערכות החינוך וההשכלה נדרשות להקנות תכנים וכישורים המאפשרים השתלבות אפקטיבית בשוק העבודה לכל חלקי האוכלוסייה, ובכלל זה לימודי מתמטיקה, אנגלית, עברית, מדעים ומחשבים.
· נדרשת הגדלת ההשקעה במערכת החינוך בדגש על הרחבת ההעדפה המתקנת בכלל היבטי המערכת, ולכל דרגי החינוך.
· בפרט, נדרש חיזוק ושיפור האיכות בחינוך התיכוני ובמכללות, ובכלל זה במערך החינוך הטכנולוגי העל-תיכוני ובמערך ההכשרה המקצועית לבוגרים.
· נדרשת בחינה של צרכי שוק העבודה העתידי, והתאמת הכישורים והמיומנויות לצרכים הדינמיים, בין היתר באמצעות הקניית כישורים קוגניטיביים שיקנו יכולת התאמה לשוק עבודה משתנה.
המסקנה העולה מהניתוח, על קצה המזלג, שהצגתי בתחומי הבריאות והחינוך, היא חד משמעית וממחישה את החשיבות של גיבוש ויישום מדיניות ארוכת טווח המתמודדת עם המגמות הבסיסיות העולות מהדמוגרפיה וממגמות ואילוצים אחרים שהמשק הישראלי ניצב בפניהם בשנים הבאות.
העתיד כבר כאן, וחובה עלינו להתמודד איתו כבר עכשיו.