לחצו כאן ל​נייר העמדה

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית נשאה היום דברים בכנסת ישראל בירושלים, במסגרת דיון על מתווה הגז בוועדת הכלכלה. בראשית דבריה התייחסה לחשיבות הגז הטבעי בכלל ולמשק הישראלי בפרט, ובהמשך דנה במצב הנוכחי בו מצוי משק הגז ובצעדים שננקטו עד כה ע"י הממשלה. הנגידה התייחסה גם למתווה הגז שגובש תוך עמידה על יתרונותיו ועל נקודות החולשה שבו. להלן עיקרי דבריה.

מתווה הגז שבלב הדיון כאן היום מצריך מאתנו להבין ולהכיר קודם כל את החשיבות הרבה שיש לגז הטבעי במשק האנרגיה היום בעולם, וקל וחומר בישראל, בה התגלו מרבצי גז משמעותיים. ראשית, הגז הטבעי מהווה מקור אנרגיה זול ונקי יחסית לדלקים האחרים שבשימוש היום, והדבר נכון בעיקר לתהליך הפקת חשמל. התועלת מהשימוש בגז רבה, והרחבת תשתית ההולכה הפנים ארצית תאפשר הוזלה של הוצאות האנרגיה לענפי משק נוספים באמצעות הגז ותתמוך בעידוד הפעילות ובהפחתת יוקר המחיה. בד בבד, ניצול מושכל של הגז המצוי במים הכלכליים של ישראל יגדיל את הכנסות המדינה ויחסוך הוצאות לציבור לאורך שנים רבות.
 
לאחר מציאת מאגרי הגז נקטה הממשלה מספר צעדים, כאשר אימצה על בסיס המלצות ועדת ששינסקי חקיקה שהסדירה את חלוקת הרווחים בין החברות המפיקות למדינה, והגדילה בשיעור ניכר את חלק המדינה, בהשוואה לחוק הקודם. בנוסף קבעה הממשלה, על בסיס המלצות ועדת צמח, את כמות הגז שתישמר לצריכה מקומית כדי להשיג ביטחון אנרגטי לאורך זמן. בנק ישראל היה מעורב בשתי הוועדות ותמך ציבורית בהחלטות שהתקבלו.
 
ארחיב מעט על המצב הנוכחי של תשתית האספקה של גז טבעי למשק. נכון להיום, כחצי מייצור החשמל בישראל מבוסס על גז טבעי המסופק באופן כמעט בלעדי ממאגר גז טבעי אחד - מאגר תמר. הגז ממאגר זה מוזרם לאסדת הטיפול ומשם הגז המעובד מוזרם בצינור יחיד למערכת ההולכה בישראל. כפועל יוצא מהמצב הנוכחי תקלה מתמשכת באחת מהמערכות האחראיות להזרמת הגז ממאגר תמר למערכת ההולכה בישראל תעמיד את המשק בפני בעיה חמורה. בנוסף, כבר היום, המערכת המזרימה את הגז ממאגר תמר אינה יכולה לספק את מלוא הביקוש לגז טבעי בשעות השיא. בשעות אלה נעשה שימוש במצוף הימי המאפשר הכנסת גז טבעי מיובא, שהוא כמובן יקר יותר, אל המערכת. ברור אם כך, כי ללא השקעות נוספות בתשתית, בעוד מספר שנים הביקוש לגז טבעי יהיה גבוה מיכולת ההספקה של מאגר תמר והמשק יידרש לרכישה שוטפת של דלקים שהם יקרים ו\או מזהמים הרבה יותר. מבחינת מבנה השוק, תמונת המצב היא כזו: הצרכנים ניצבים בפני ספק יחיד, התשתית המוגבלת מביאה לכך שצרכנים חדשים מתקשים כבר היום להשיג חוזים עם אספקה מובטחת, וברור כי ללא הרחבה של כושר האספקה באמצעות תוספת בארות, צרכני הגז יאלצו בעוד מספר שנים להסתפק רק בחלק מהכמויות הדרושות, לבנות תשתיות יקרות יותר המאפשרות שימוש דואלי בדלקים, או לוותר על השימוש בגז טבעי.
 
מהתנאים שתוארו לעיל משתמע כי חשוב להבטיח היצע מספק של גז טבעי למשק וכן לפתח מהר ככל שניתן כניסה חלופית של גז למערכת ההולכה בישראל, ובהקדם גם מקור גז נוסף שייצר יתירות באספקת הגז למשק. פיתוח מהיר של מאגר לוויתן יהווה מערכת חלופית למאגר תמר למקרה של תקלה ויאפשר הגדלה של היצע הגז עם גידול הביקושים במשק. במצב הנוכחי שנוצר, ללא מתווה הגז והסכמה עם היזמים הנוכחיים, לא ניתן יהיה לבצע בתוך פרק זמן סביר את ההשקעות הנדרשות בפיתוח המאגרים וצנרת ההולכה לחופי ישראל, בפרט מפני שניסיון העבר מלמד כי אין זה פשוט להביא לישראל חברות אנרגיה בעלות מוניטין ויכולות מוכחות.
 
כפי שהתבטאנו כבר בעבר, למתווה הנוכחי יש יתרונות כשלצדם גם נקודות חולשה וסיכונים.
בצד היתרונות ניתן למנות את:

1.       זירוז פיתוח מאגר לוויתן, בהשוואה לאלטרנטיבות, והקדמת יצירת יתירות של היצע גז טבעי למשק.
•         המתווה מסיר את המחלוקת בעניין הכניסה של החברות להסדר כובל.
•         המתווה מסדיר את מיסוי היצוא.  היצוא יסייע משמעותית ליכולתם של היזמים  לממן את הפיתוח.
•         היצוא שיאפשר את פיתוח לוויתן יצור תנאים לתחרות על מחיר הגז לצרכנים המקומיים הנובעת מגידול ניכר בהיצע.
•         אפשרות לחתימת חוזי יצוא לפני החיבור לחוף.
•         אבני הדרך שנקבעו מעודדות את זירוז הפיתוח.
2.       הסדרת מספר אופציות לקביעת מחירי הגז, תוך מתן בחירה לצרכנים בשוק המקומי.
•         המתווה מסיר את חוסר הוודאות בעניין המחירים בתקופת המעבר.
•         החברות מוגבלות ביכולתן ליצור אפליית מחירים כנגד צרכנים ספציפיים.
•         על החברות להציע את מחיר היצוא גם בשוק המקומי.
3.       מימוש חוזי יצוא עם מצרים וירדן משיקולים כלכליים ומדיניים.
4.       פתיחת הדרך ליצוא כאפיק למימוש חלק מהפוטנציאל הכלכלי של מאגרי הגז, תוך שמירה על ביטחון אנרגטי.
 
בצד נקודות החולשה והסיכונים ניתן לראות כי:

1.        המתווה מייצר יתירות באספקה רק בשנת 2020, כאשר יפותח מאגר ליוויתן, אך אינו פותר את בעיית חוסר היתירות והסיכונים הכרוכים בכך ב-4 השנים הקרובות. לפיכך חשוב שהממשלה תפעל לצמצום סיכוני האספקה על ידי בנייה מוקדמת יותר של צינור כניסה נוסף למערכת הגז.
2.       הכרזת המדינה על כוונתה לקיים סביבה רגולטורית יציבה ב-10 השנים הקרובות עלולה להקשות על הממשלה לנהל את משק הגז בתנאים משתנים. בנסיבות שנוצרו לא ניתן היה להגיע למתווה מוסכם ללא הכרזה כזו . בעתיד רצוי שהמדינה תתנהל תוך תיאום בין הרגולטורים השונים ותכלול של עמדותיהם. כך יימנע הצורך בהכרזות דומות שעלולות להפוך לתקדים ביחסי הממשלה עם גופים נוספים.
 
למתווה הגז יש פן משמעותי וחשוב נוסף והוא ניהול הסיכונים בו, ועליו יש לתת את הדעת. קיים חשש כי גודל השוק המקומי וחוזי היצוא הפוטנציאליים לא יספיקו לבסס השגת מימון לפיתוח מאגרי לוויתן וכריש-תנין. במקרה זה לא תושג יתירות בשוק המקומי ומאגר תמר ישמור על מעמד מונופוליסטי. בהקשר זה אציין כי אבני הדרך שנקבעו לפיתוח ליוויתן מקטינות את הסיכון. לצד זאת, חשוב לגבש כבר בשלב זה תכנית פעולה חלופית למקרה של אי-התקדמות, כולל בחינת השקעה ממשלתית בתשתית הדרושה. חשוב להבין גם כי בהיעדר יתירות קיים חשש כי מנגנון קביעת המחירים לא יפעל בצורה מיטבית, שכן חלק מהאופציות שהוא מקנה מותנות בזמינות כושר אספקה. לכן יש לקבוע מנגנון מחירים חלופי שיופעל במצב בו כושר האספקה לא יגדל.
 
לסיכום, בנסיבות הקיימות, ולאור הצורך להתקדם בפיתוח מאגרי הגז, בנק ישראל תומך באימוץ המתווה שאישרה הממשלה. חשוב להכיר בכך שכדרכם של הסדרים המושגים במשא ומתן, המתווה הסופי הינו תוצאה של פשרה ועל כן איננו מביא לשני הצדדים את ההישג המרבי האפשרי מבחינתם אך מנקודת המבט של המדינה והציבור הוא מביא לתוצאה טובה יותר מהאלטרנטיבות הקיימות מבחינת ניצול המאגרים, הקדמת השגת היתירות באספקה והמחירים.