13.03.2011
 
בנק ישראל מפרסם היום קטע מתוך דוח בנק ישראל שיפורסם ב- 30 למרץ 2011:
השפעת שינוי חוק גיל הפרישה על השתתפות האוכלוסייה המבוגרת בכוח העבודה
 
להודעה זו בקובץ WORD - לחץ כאן
 
לתיבה המלאה - לחץ כאן
 
לנוכח העלייה בתוחלת החיים, הועלה גיל הפרישה בהדרגה החל מ-2004, כך שמשנת 2009 הוא עומד על 67 לגברים ו-62 לנשים.  
ניתוח מלמד כי בעקבות העלאת גיל הפרישה, בין השנים 2005 ו-2009, עלתה השתתפותם של גברים בני 65–66 בכוח העבודה בכ-17.1 נקודות אחוז, והשתתפות הנשים בנות 60–61 עלתה בכ-9.4 נקודות אחוז (בהינתן שכל שאר הגורמים המשפיעים על ההשתתפות בכוח העבודה קבועים).  
גידול השתתפותה של האוכלוסייה המבוגרת בכוח העבודה לווה בגידול מקביל של תעסוקתה, כלומר לא הגדילה את האבטלה בקרבה.  
הזדקנות האוכלוסייה, תוצאת העלייה הרצופה של תוחלת החיים וירידה בילודה, צפויה להגדיל את היחס בין גודל האוכלוסייה של גילאי 65+, לזה של גילאי 25–64. לפי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (החלופה הבינונית) יהיו בישראל בשנת 2030 3.4 אנשים בגילים 25–64 על כל אדם בגיל 65+; זאת לעומת יחס של 4.2 ל-1 ב-2015 ו-4.6 ל-1 ב-2005. מנתונים אלה עולה כי קצב הגידול של יחס התלות אף יואץ בעשורים הבאים.
לנוכח העלייה בתוחלת החיים וצפי לעלייתן של ההוצאה על פנסיה והוצאות אחרות לתמיכה באוכלוסייה המבוגרת, הועלה גיל הפרישה בהדרגה, החל מ-2004, מ-65 ל-67 לגברים ומ-60 ל-62 לנשים, כך שמשנת 2009 גיל הפרישה עומד על 67 לגברים ו-62 לנשים (חוק גיל הפרישה התשס"ד-2004). נוסף על כך, יועלה גיל הפרישה לנשים ל-64 בכפיפות להחלטה של ועדה ציבורית שתדון בנושא.
כפי שעולה מנתוני סקר כוח האדם, פרישתם של גברים ונשים מכוח העבודה בישראל מתחילה הרבה לפני הגעתם לגיל הזכאות לפנסיה הקבוע בחוק – כבר מגיל 50. השינויים בשיעורי ההשתתפות של המבוגרים על פני זמן נובעים משיקולים שונים המשפיעים על החלטתם של פרטים אם לפרוש מכוח העבודה או להישאר בו, כגון גיל הזכאות לפנסיה, המצב הבריאותי, החלטת הפרישה של בן/בת הזוג, הסדרים של פרישה מוקדמת, קושי במציאת עבודה (למובטלים) ועוד.
על רקע מגמות הפרישה מכוח העבודה בגיל מבוגר ושינוי חוק גיל הפרישה, נבדק בבנק ישראל אם העלאת גיל הפרישה אכן הביאה לדחיית הפרישה מכוח העבודה, ובאיזו עוצמה. הניתוח מתרכז באוכלוסייה היהודית הלא-חרדית, שהיא הקבוצה העיקרית המשתתפת בכוח העבודה (בפרט מתוך האוכלוסייה המבוגרת).
כפי שניתן להתרשם מאיור 1, בשנים שלאחר שינוי חוק גיל הפרישה עלתה במידה ניכרת השתתפות הנשים והגברים, בעלי השכלה גבוהה וחסרי השכלה גבוהה; זאת מעבר למגמת העלייה של שיעור ההשתתפות השוררת בשנים האחרונות, בעיקר אצל הנשים. עלייה זו של ההשתתפות בולטת במיוחד בקבוצות הגיל שהושפעו ישירות משינוי החוק (אלה שהחוק נועד להשאירן בכוח העבודה: גברים בני 65–66 ונשים בנות 60–61) – ממצא המרמז על קשר ישיר בין שינוי החוק לשינוי דפוסי ההשתתפות. עליית ההשתתפות בולטת גם בקבוצות הגיל המבוגרות יותר: גברים בני 69-67 ונשים בנות 62–64.
 
 
ממדי ההשפעה של העלאת גיל הפרישה על ההשתתפות של עובדים מבוגרים בכוח העבודה נבחנו באמצעות ניתוח אמפירי האומד את ההסתברות להשתתף בכוח העבודה על סמך נתוני פרט מתוך סקר כוח האדם לשנים 2001 עד 2009. הניתוח האמפירי מאשש את נתוני הסטטיסטיקה התיאורית המוצגים באיור 1, ומעלה כי שינוי חוק גיל הפרישה השפיע במידה לא מבוטלת על החלטותיהם של גברים ונשים בקבוצות הגיל הרלוונטיות בעניין ההשתתפות בכוח העבודה: הסיכוי להשתתף בכוח העבודה אמנם פוחת עם הגיל, אולם בעקבות שינוי חוק גיל הפרישה עלתה ההסתברות שגברים ונשים מבוגרים ישתתפו בכוח העבודה. בקרב הקבוצות שעליהן פעל החוק ישירות ניכר גידול גבוה במיוחד ומובהק של הסתברות זו. הערכת עוצמת השפעת החוק על שיעורי ההשתתפות מעלה כי מאז כניסתו של החוק לתוקף ועד ליישומו המלא (השנים 2005–2009) עלה שיעור ההשתתפות של גברים בני 65–66 בכ-17.1 נקודות אחוז ושל נשים בנות 60–61 בכ-9.4 נקודות אחוז, זאת בהינתן שכל שאר הגורמים המפוקחים על ידי הרגרסיה נותרו קבועים.
בדיקה מקבילה של שיעורי האבטלה בקרב גברים בני 69-50 ונשים בנות 64-50 בשנים 2009-2001 אינה מצביעה על גידול שיעורי האבטלה מעבר להתפתחותם המחזורית, ממצא המלמד שגידול ההשתתפות הופנה בעיקר לתעסוקה.