להודעה זו כמסמך Word​

דוחות כספיים לשנת 2013

המועצה המנהלית של בנק ישראל אישרה את הדוחות הכספיים של הבנק לשנת 2013, בהתאם לסעיף 75 בחוק בנק ישראל התש"ע-2010. טרם האישור על ידי המועצה נבחנו הדוחות הכספיים על ידי ועדה שמינתה המועצה מבין חבריה, אשר המליצה למועצה לאשר את הדוחות.

מאזן בנק ישראל הסתכם בסוף שנת 2013 בכ-301 מיליארדי ש"ח, לעומת כ-303 מיליארדים בסוף שנת 2012 – קיטון של כ-0.8%. עיקר הקיטון בצד הנכסים, נובע מהקטנה של יתרת ניירות הערך הסחירים במטבע מקומי וכנגדם, בצד ההתחייבויות, עיקר הקיטון נזקף למגמה מעורבת של שינויים: מחד גיסא, גידול בשטרי הכסף והמעות במחזור ובהתחייבויות במטבע מקומי; ומאידך, קיטון בהתחייבויות במטבע חוץ וביתרת חשבונות השערוך.

בשנת 2013 רשם בנק ישראל הכנסות מיתרות מטבע חוץ בחו"ל בסך כ-1.9 מיליארדי ש"ח לעומת כ-3.4 מיליארדים בשנת 2012. הכנסות אלה אינן כוללות הפרשי שער ואת הגידול ברווחים לא ממומשים מניירות ערך בהיקף של כ-2.2 מיליארדי ש"ח, שבאים לידי ביטוי בחשבונות השערוך במאזן. אשתקד, הגידול ברווחים לא ממומשים עמד על כ-0.2 מיליארדי ש"ח. הוצאות הריבית לבנקים ולציבור בגין המק"ם והפז"ק, הסתכמו בכ- 3.4  מיליארדי ש"ח, לעומת  כ-5.6 מיליארדים בשנת 2012. הירידה נבעה מהורדת הריבית השקלית. בגין הפרשי שערים רשם הבנק  הוצאות מהפרשי שערים בסך כ-5.7 מיליארדי ש"ח לעומת הכנסה בסך כ-1.7 מיליוני ש"ח אשתקד. הוצאות הפרשי השערים שנרשמו השנה נבעו מייסוף של השקל מול המטבעות שבהם מוחזקות היתרות, ותרמו לגידול סך ההוצאות הפיננסיות האחרות ולגידול בהפסד שהוצג בדוח רווח והפסד של הבנק לשנת 2013, אשר עמד על כ-8.6 מיליארדי ש"ח, לעומת הפסד של כ-1.2 מיליארדים בשנת 2012. בנוסף, חל בשנת 2013 קיטון בחשבון השערוך במאזן ויתרת הפרשי שער הלא ממומשים קטנה בכ-11.7 מיליארדי ש"ח.

הוצאות הנהלה וכלליות של הבנק הסתכמו בשנת 2013 בכ- 1.1 מיליארדי ₪, לעומת כ-0.7 מיליארד ש"ח בשנת 2012, גידול של כ- 0.4 מיליארד ₪: הוצאות השכר והזכויות של עובדי בנק ישראל הסתכמו בשנת 2013 בכ-288 מיליוני ש"ח, לעומת כ-264 מיליונים בשנת 2012. הוצאות גמלת הפנסיה והפרישה הסתכמו בכ-676 מיליוני ש"ח, לעומת כ-352 מיליונים בשנת 2012. עיקר הגידול  נבע מהסכם ההצמדה למדד שנחתם בשנת 2014, אשר כולל הפרשי גמלה רטרואקטיביים בגין השנים 2008-2013, וגידול בהתחייבות האקטוארית לפנסיה של הבנק בגלל גידול בגמלה השוטפת. הסכם זה הוא בהתאם להסכם הצמדת הגמלאות שנחתם במגזר הציבורי בשנת 2008.

הדוחות הכספיים מוצגים על פי כללי חשבונאות מקובלים, תוך התאמתם לפעילות המיוחדת של בנק מרכזי, כפי שמקובל גם בבנקים מרכזיים אחרים בעולם. על פי חוק בנק ישראל הם מבוקרים על ידי רואה חשבון חיצוני, המפרסם את חוות דעתו במצורף לדוחות.

תוצאותיו הכספיות של בנק ישראל  נובעות מפעילותו של הבנק להשגת מטרותיו, כפי שהן מוגדרות בחוק בנק ישראל – יציבות מחירים, צמיחה ותמיכה ביציבות הפיננסית – ואינן מכוונות למירוב (מקסימיזציה) של רווחים פיננסיים.

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג: " בנק ישראל פועל כדי להשיג את מטרותיו המוגדרות בחוק – וביניהן יציבות מחירים, צמיחה ותמיכה ביציבות הפיננסית, ולא כדי להשיג רווחים. הדוחות הכספיים, מטבעם, אינם מצביעים על התועלת שהפיק המשק מהפעילות הפיננסית ומהמדיניות המוניטרית שמיישם בנק ישראל. התיסוף בשקל שגרם לעיקר ההפסד השנה משקף התפתחויות שהן בעיקרן תוצאה של מצבו הטוב יחסית של המשק הישראלי בהשוואה למשקים אחרים. דווקא בתרחיש קיצוני (שכמובן אינו רצוי), שבו מצבו של המשק ייפגע מסיבה כזו או אחרת, עשוי בנק ישראל לרשום רווחים גדולים במאזן. השינויים בקווים המנחים לניהול יתרות המטח עליהם החליטה הוועדה המוניטרית, צפויים לשפר לאורך זמן את התוצאות הכספיות של הבנק ".