תקציר פרק ח':
· רוב החרדים והערבים בישראל מתגוררים בנבדל משאר האוכלוסייה, בעיקר בשל מאפייניהם הייחודיים. המחקר התיאורטי מלמד כי בידול פוגע ברווחתן החומרית של קבוצות מיעוט.
· הבידול הבין-יישובי במגורי החרדים גבר בעשורים האחרונים לאחר שהוקמו עבורם ערים חדשות, ואלה מאכלסות כיום כרבע מהם (כרבע מיליון נפש). בתוך היישובים ההטרוגניים חרדים עובדים לשכונות לא-חרדיות.
· ערביי ישראל גרם בדרך כלל ביישובים ערביים, אולם הבידול פחת במקצת בעשורים האחרונים משום שחלק קטן מתוכם עבר לערים מעורבות וליישובים יהודיים, ומשום שהבידול בתוך היישובים המעורבים הצטמצם במעט. המהגרים נהנים מרקע חברתי-כלכלי איתן מזה של הנשארים.
· בשתי האוכלוסיות ההגירה הפנימית נובעת בעיקר ממצוקת דיור חריפה ורצון לשפר את איכות החיים.
· מאפייניהם החברתיים-כלכליים של החרדים (לרבות ההכנסה) חזקים יחסית ביישובים ההטרוגניים במרכז הארץ: הם נחלשים בירושלים ובני ברק, נחלשים עוד ביישובים ההטרוגניים בפריפריה וביישובים החרדיים הוותיקים, והרחק מאחור ניצבות הערים החרדיות החדשות. באופן כללי מדרג זה עולה בקנה אחד עם מידת האדיקות הדתית ו/או עם הפריפריאליות הגיאוגרפית.
· חשוב לדאוג למרכזי התעסוקה בערים חרדיות חדשות או בקרבתן על מנת למנוע מלכודת עוני.
· מאפייניהם החברתיים-כלכליים של ערביי ישראל חזקים יחסית ביישובים היהודיים ובשכונות היהודיות שבערים המעורבות, והם חלשים בהרבה בשכונות הערביות שבערים המעורבות וביישובים הערביים. מכאן שיש להשקיע משאבים ציבוריים נוספים בחיזוק היישובים הערביים ותושביהם.