תקציר פרק ד':
· שיעור החיסכון הגולמי ירד השנה ירידה קלה ביחס לשנה הקודמת. החיסכון של המגזר הפרטי הופנה למזומן ופיקדונות, והרחבת ההשקעות הישירות בחו"ל ולרכישת דירות.
· האשראי למגזר העסקי הלא-פיננסי צמח ב-4% - שלא כמו בשנים 2008 עד 2015, שבהן אשראי זה צמח בשיעורים נמוכים יותר. עיקר הגידול השנה היה באשראי החוץ-בנקאי. נמשכה מגמת הגידול של האשראי הבנקאי לעסקים קטנים.
· סך האשראי למשקי הבית צמח השנה ב-6%, בדומה לקצב של השנים האחרונות. גידולו של החוב לדיור הסתכם ב-5.5%, ושל החוב שאינו לדיור – ב7.6%.
· מאז 2011 התמתן קצב גידולו של האשראי לדיור. צמיחתו של האשראי הצרכני בשלוש השנים האחרונות הייתה מהירה מצמיחה האשראי לדיור.
· היקף המשכנתאות החדשות שנלקחו השנה היה נמוך ב-8% מאשר בשנה הקודמת. השנה נמשכה העלייה של הריבית הממוצעת על המשכנתאות החדשות, מגמה שהחלה באמצע 2015. עלייתה של הריבית על המשכנתאות וריסון ההיצע של אשראי זה נובעים, הין היתר, מהתייקרות המקורות של הבנקים, על רק הדרישות להגדלת הונם.
· להוציא את האשראי לדיור, לא חל שינוי בתמסורת מהמדיניות המוניטרית המרחיבה של בנק ישראל אל הריביות ביתר המגזרים: היציבות של ריבית בנק ישראל התבטאה ביציבות של הריביות על הפיקדונות, על האשראי הצרכני ועל האשראי למגזר העסקי מהבנקים, וכן בירידת המרווחים בשוק אג"ח החברות.
· במסגרת צעדי הממשלה להגברת התחרות באשראי הקמעוני אישרה הכנסת (בעקבות המלצות "ועדת שטרום") את החוק להגברת התחרותיות במערכת הבנקאית, הקובע שבנקים אשר היקף האשראי הקמעוני שהם נותנים עולה על 20% מהשוק ייאלצו למכור את חברות כרטיסי האשראי אשר ברשותם. החוק הורה להקים "ועדה לבחינת התחרות בשוק האשראי", שתעקוב אחר הצלחת המהלך.
· למרות סביבת הריבית הנמוכה, היקף החשיפה של הגופים המוסדיים המנהלים את החיסכון ארוך הטווח למניות ולנכסים זרים נמוך בהשוואה בין-לאומית. בשנים האחרונות גדלה בשיעור ניכר החשיפה להלוואות ישירות, וכן ההשקעה בנכסים "אחרים" (ובעיקר בקרנות השקעה).