תקציר פרק ג':

  • ​בשנת 2017 עלה מדד המחירים לצרכן ב-0.4%; אומנם שיעור זה נמוך מיעד האינפלציה, אולם לראשונה מאז 2014 הגיעה האינפלציה השנתית לתחום החיובי. האינפלציה האיצה השנה על רק הימצאות המשק בסביבת תעסוקה מלאה ועלייה במחירי הנפט והסחורות. רמתה הנמוכה נובעת מכך שמחירי המוצרים במגזר הסחיר ירדו עקב הייסוף מול הדולר וכן מגורמים שמבטאים בעיקר את צד ההיצע: התגברות התחרות והפחתות המחירים שיזמה הממשלה.
  • ציפיות האינפלציה לשנה מהמקורות השונים נעו במשך רוב השנה מתחת לגבול התחתון של היעד. הציפיות פורוורד לשנה השלישית נמצאו מעט מעל לגבולו התחתון, והציפיות פורוורד לטווחים ארוכים יותר מעוגנות היטב בתחומו. אף שהאינפלציה סוטה מהיעד תקופה ממושכת, המדיניות של יעד האיפלציה שומרת עד כה על אמינותה.
  • מאחר שהאינפלציה נמוכה, והיות שהמשק נמצא בסביבה של תעסוקה מלאה וקיימים נימוקים שנוגעים ליציבות הפיננסית, בחרה הוועדה המוניטרית לאזן בין השיקולים ולהותיר את הריבית ללא שינוי ברמה נמוכה, 0.1%. הוועדה המשיכה להשתמש בשני כלים נוספים כדי לעמוד ביעדיה: התערבות בשוק המט"ח והכוונה לגבי העתיד.
  • בנק ישראל רכש בשנת 2017 כ-6.5 מיליארדי דולרים (1.5 מתוכם במסגרת התוכנית לקיזוז השפעתה של הפקת הגז על החשבון השוטף), ואת רובם המכריע הוא רכש המחצית הראשונה. מחקרים עדכניים מוציאים כי התערבויות בשוק המט"ח משפיעות על שער החליפין בטווחים הקצר והבינוני.
  • הוועדה המוניטרית שינתה באפריל את נוסכ ההכוונה לגבי העתיד: היא עברה מהכוונה שמבוססת על הערכה לגבי תוואי הריבית העתידי להכוונה שקושרת את תוואי הריבית העתידי להתפתחות בסביבת האינפלציה יחסית ליעד. שינוי זה נתפס בשווקים כניטרלי.
  • ב-2017-2014 נוצר פער שלילי בין שיעורי האינפלציה בישראל לשיעוריה במרבית מדינות ה-OECD. לכך תרמה בין השאר העובדה שבנק ישראל נקט הרחבה מוניטרית פחותה מההרחבה המשמעותית שנקטו בנקים מרכזיים רבים. ייסוף השקל בשנים אלה מתיישב עם הפעל האינפלציה (בפועל והצפויה).
  • בשנים האחרונות עלה היקף הרכישות המקוונות שערכו משקי הבית, והדבר מגביר את התחרות במשק. כאשר מתבוננים במדד המחירים לצרכן ובוחנים את תת-הסעיפים שמוצריהם מתאפיינים בשיעור רב של רכישות מקוונות, מוצאים כי הם הציגו ירידות מחירים חדות מהירידות שחלו במחיריהם של מוצרים סחירים אחרים.
​