• המגזר הפרטי (משקי הבית והעסקים) מממן את פעילותו ברמה גבוהה יחסית של הון וברמה נמוכה יחסית של חוב – כלומר ממונף פחות מאשר בעבר וגם מאשר בעולם. הפרק מציע הסברים לתמונה ייחודית זו.
  • החוב הפרטי (של העסקים ומשקי הבית) צמח בשנת 2019 בקצב דומה לזה של צמיחת התוצר ועמד על 110 אחוזי תוצר. צמיחתו של חוב משקי הבית הייתה מהירה מזו של החוב העסקי.
  • יחס החוב הפרטי לתוצר בישראל נמוך בהשוואה בין-לאומית – תוצאת פער היסטורי ויציב יחסית בין ישראל למדינות OECD האחרות בחוב של משקי הבית ופער שנפתח ביחס החוב העסקי לתוצר בשנים 2008–2015 ונותר בעינו.
  • פתיחת הפער בין יחס החוב העסקי לתוצר בין ישראל לעולם נובעת בעיקר משינויים מבניים במגזר העסקי – עליית משקלו של מגזר ההייטק בפעילות המשק והצטמצמות פעילותן של חברות ההחזקה, לצד הסטה של האשראי הבנקאי אל משקי הבית. 
  • בשנתיים האחרונות התהפכה מגמה ארוכת טווח: האשראי הבנקאי לעסקים הגדולים חזר לצמוח בקצב גבוה במקביל להאטת הצמיחה של אשראי זה לעסקים הקטנים והבינוניים.
  • קידום חוק האיגוח והרחבת הגישה של עסקים קטנים ובינוניים לנותני אשראי מוסדרים יכולים להביא להרחבת היצע האשראי החוץ-בנקאי לעסקים אלו.
  • החוב של משקי הבית לדיור צמח השנה בשיעור גבוה בהשפעת הגעתן של עסקות התוכנית "מחיר למשתכן" לשלבי מכירה, שינויים רגולטוריים מהשנים האחרונות וירידה של הריבית על המשכנתאות. 
  • קצב הצמיחה של החוב הצרכני של משקי הבית  השנה דמה לקצב של השנים האחרונות, אך יתרת האשראי מהבנקים נותרה כמעט ללא שינוי, ואילו יתרות האשראי מהגופים המוסדיים ומחברות כרטיסי האשראי צמחו בשיעורים גבוהים, על רקע שינויים מבניים בשוק האשראי, ובפרט בשוק כרטיסי האשראי.
​