תקציר:
ברקע המדיניות החברתית בישראל עומדים תהליכים ארוכי טווח כירידת הביקוש לעובדים לא-מיומנים, בין היתר כתוצאה מחשיפת המשק ליבוא, צמיחה מוטת טכנולוגיה עילית והתרת כניסה המונית של עובדים זרים, ובשנים האחרונות - השפל בשוק העבודה. תהליכים אלו, הנובעים בחלקם מהשתלבות המשק בכלכלה העולמית - המבורכת לכשעצמה - הפחיתו את כושר ההשתכרות של האוכלוסיות החלשות ופגעו בביטחונן התעסוקתי, העמיקו את העוני והרחיבו את הפערים בהכנסות. לפיכך חשיבותה של המדיניות החברתית, שנועדה לסייע לאוכלוסיות החלשות, גברה בעידן הגלובליזציה. נוסף על אלה המדינה מסייעת בקליטה מוצלחת של העולים החדשים.
לאחר ניתוח כללי של המדיניות החברתית, מתמקד הפרק השנה בתשלומי ההעברה ובתחום החינוך. עד תחילת העשור עלו במהירות מספרם של המקבלים תשלומי העברה והיקף התשלומים הגיע ליותר מ-14 אחוזי תוצר. על אף תרומתם לרווחתן של השכבות החלשות, לא הצליחו תשלומי ההעברה למנוע את התרחבות ממדי העוני ואי-השוויון בהכנסה הפנויה. ספק אם העלייה בתשלומי ההעברה יכלה להתמיד, במיוחד על רקע התמריצים השליליים לעבודה הגלומים בהם.
מאז תחילת שנות האלפיים, וביתר שאת מאז שנת 2002, צומצמה מאוד הנדיבות של תשלומי ההעברה (במיוחד קצבאות ילדים, דמי האבטלה והגמלה להבטחת הכנסה). התפנית במדיניות נבעה משינוי תפיסתי - הקטנת מעורבותה של הממשלה בהבטחת רווחת האוכלוסייה, תוך התמקדות בעידוד היציאה לעבודה, על רקע שיעורי ההשתתפות הנמוכים בכוח העבודה - וכן מאילוצים תקציביים. כתוצאה משינויים אלה נדיבות הקצבאות בישראל נמוכה יחסית, בהשוואה למדינות המערב. השינויים לוו בתכניות - מועטות ומאוחרות - לעידוד השתלבות בתעסוקה, ויחד עם השפל בשוק העבודה הם החריפו את העוני בטווח הקצר. לעומת זאת, הקטנת מספרם של העובדים הזרים תרמה להשתלבות עובדים ישראלים לא-מיומנים בתעסוקה.
השירותים החברתיים (כחינוך ובריאות) מגדילים את תועלתם של מקבלי השירות, ויש להם השלכות חיוביות גם על יתר החברה. ההתערבות הממשלתית חשובה גם מפני הצורך להבטיח את איכות השירות. בשנים האחרונות שמה הממשלה דגש בייעול השירותים החברתיים ובשיפור איכותם. כן אנו עדים לתהליך הפרטה של שירותים אחדים, שנותרו עדיין במימון המדינה, במקביל לצמצום חלקה של הממשלה במימון שירותים שונים.
ההוצאה הלאומית לחינוך עומדת על כ-10 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי, שיעור ההולך ועולה זה זמן רב, והיא הרכיב הגדול ביותר בצריכה הציבורית. היקף המשאבים שמדינת ישראל מקצה למערכת החינוך אינו נופל מהמקובל במדינות המערב.
מאז תחילת שנות האלפיים, וביתר שאת מאז שנת 2002, צומצמה מאוד הנדיבות של תשלומי ההעברה (במיוחד קצבאות ילדים, דמי האבטלה והגמלה להבטחת הכנסה). התפנית במדיניות נבעה משינוי תפיסתי - הקטנת מעורבותה של הממשלה בהבטחת רווחת האוכלוסייה, תוך התמקדות בעידוד היציאה לעבודה, על רקע שיעורי ההשתתפות הנמוכים בכוח העבודה - וכן מאילוצים תקציביים. כתוצאה משינויים אלה נדיבות הקצבאות בישראל נמוכה יחסית, בהשוואה למדינות המערב. השינויים לוו בתכניות - מועטות ומאוחרות - לעידוד השתלבות בתעסוקה, ויחד עם השפל בשוק העבודה הם החריפו את העוני בטווח הקצר. לעומת זאת, הקטנת מספרם של העובדים הזרים תרמה להשתלבות עובדים ישראלים לא-מיומנים בתעסוקה.
השירותים החברתיים (כחינוך ובריאות) מגדילים את תועלתם של מקבלי השירות, ויש להם השלכות חיוביות גם על יתר החברה. ההתערבות הממשלתית חשובה גם מפני הצורך להבטיח את איכות השירות. בשנים האחרונות שמה הממשלה דגש בייעול השירותים החברתיים ובשיפור איכותם. כן אנו עדים לתהליך הפרטה של שירותים אחדים, שנותרו עדיין במימון המדינה, במקביל לצמצום חלקה של הממשלה במימון שירותים שונים.
ההוצאה הלאומית לחינוך עומדת על כ-10 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי, שיעור ההולך ועולה זה זמן רב, והיא הרכיב הגדול ביותר בצריכה הציבורית. היקף המשאבים שמדינת ישראל מקצה למערכת החינוך אינו נופל מהמקובל במדינות המערב.
במרוצת השנים גדלו המשאבים העומדים לרשות התלמידים בבתי הספר, תוך שיפור במנגנוני החלוקה, וצומצמה האפליה שהייתה נקוטה כלפי מגזרים שונים. אשר להישגים הלימודיים - מרבית המדדים המקובלים מצביעים על שיפור ניכר ומתמשך ועל צמצום (לא מספק) של הפערים בהישגים לפי הלאום, המוצא והמעמד החברתי-כלכלי. כנגד זאת נראים סימנים אחדים לירידה ברמת הידע של מסיימי התיכון, ומבחנים משווים בין-לאומיים הצביעו, עד לאחרונה, על הדרדרות ישראל במידרג ההישגים.
בשנים האחרונות גברו הקולות הקוראים לרפורמה מקיפה במערכת החינוך, המבוססת בעיקרה על ארגון-מחדש וייעול, ללא תוספת משמעותית של משאבים. עקרונותיה המרכזיים של "התכנית הלאומית לחינוך" ("דוח דוברת", ינואר 2005) הם חיזוק החינוך הציבורי, צמצום פערים בהקצאת המשאבים ובהישגים הלימודיים והגברת עצמאותו של בית הספר.
בשנים האחרונות גברו הקולות הקוראים לרפורמה מקיפה במערכת החינוך, המבוססת בעיקרה על ארגון-מחדש וייעול, ללא תוספת משמעותית של משאבים. עקרונותיה המרכזיים של "התכנית הלאומית לחינוך" ("דוח דוברת", ינואר 2005) הם חיזוק החינוך הציבורי, צמצום פערים בהקצאת המשאבים ובהישגים הלימודיים והגברת עצמאותו של בית הספר.
יישום "דוח דוברת" במלואו עשוי להביא להתייעלות מערכת החינוך ולשיפור איכות ההשכלה, תוך צמצום אי-השוויון בחינוך. עם זאת, היבטים מסוימים בדוח דורשים ליבון.
מדיניות הרווחה - הקובץ במלואו
מדיניות הרווחה - הקובץ במלואו