תקציר פרק א':
· התוצר המקומי הגולמי צמח השנה בקצב גבוה מהקצב בארבע השנים הקודמות. קצב התרחבותה של הצריכה הפרטית האיץ, בעיקר הודות לכך שתנאי הסחר השתפרו בשנתיים האחרונות והודות להוזלה במחיריהם של מוצרי הצריכה.
· היצוא הישראלי התרחב השנה בקצב אטי מאחר שהסחר העולמי התרחב בקצב אטי. אולם גם הייסוף בשער החליפין הריאלי והמגבלה על היצע העובדים בתחומי הטכנולוגיה מגבילים כנראה את קצב גידולו בשנים האחרונות.
· הגידול בפעילות האיץ את הגידול בביקוש לעובדים, והאבטלה ירדה לסביבה קרובה לתעסוקה מלאה ותרמה לעלייה בשכר.
· גורמי ההיצע – בעיקר הירידה במחירי היבוא בשקלים והתגברות התחרות – הפחיתו את המחירים יותר מכפי שהעלתה אותם התרחבות הביקוש בסביבה של תעסוקה מלאה, ומדד המחירים לצרכן ירד ב-0.2%.
· המדיניות המוניטרית נשארה השנה מרחיבה: הועדה המוניטרית הותירה את הריבית ללא שינוי, בגובה 0.1%, המשיכה לרכוש מט"ח והוסיפה לנקוט הכוונה לגבי העתיד.
· מחירי הדירות האמירו השנה ב-6.3%. העלייה בסיכון האשראי למימון הפעילות בנדל"ן והוראות הפיקוח על הבנקים הוליכו להתייקרות הריבית על המשכנתאות, ולאחרונה גם להאטה בקצב הגידול של היקפן.
· ההפחתה בשיעורי המס והרחבת ההוצאה הציבורית תרמו השנה לגידול הפעילות. אולם הסתכלות לטווח הארוך מעלה כי יש להשתמש בחלק גדול יותר מההרחבה הפיסקלית המתוכננת כדי להגדיל את סעיפי ההוצאה תומכי ההיצע, בפרט מפני שישראל נחותה מבחינת איכותם של חלק מהתשתיות הפיזיות ושל ההון האנושי, ומפני שההון האנושי מתאפיין באי-שוויון רב.
· הממשלה ממעטת להתערב בהפחתת אי-השוויון יחסית למקובל ב-OECD. הירידה שחלה מ-2002 בהיקפם של תשלומי ההעברה הרחיבה את אי-השוויון בהכנסות נטו, אך תרמה ככל הנראה לעלייה שנרשמה בעשור האחרון בשיעור התעסוקה ולירידה באי-השוויון בהכנסות ברוטו, ואלה קיזזו חלק מהעלייה באי-השוויון בהכנסות נטו. אולם לחלק מהעובדים חסרים כישורים להשתלבות מוצלחת בשוק העבודה.
· האתגר המרכזי שניצב בפני קובעי המדיניות הכלכלית נעוץ בצורך לנצל את מצבו הטוב של המשק כדי לחזק את הבסיס לצמיחה שמושתתת על גידול בפריון, תוך שמירה על שיעור התעסוקה הגבוה והפחתה של אי-השוויון.
לפרק המלא בנושא: המשק והמדיניות הכלכלית