תקציר:
בשנת 2004 צמח התוצר לנפש ב-2.5 אחוזים, לאחר ירידה רצופה של שלוש שנים. צמיחת המשק, אשר הובלה על ידי המגזר העסקי, הביאה לתפנית בשיעור האבטלה, והוא ירד עד ל-10 אחוזים מכוח העבודה ברביע האחרון של השנה. המדיניות המקרו-כלכלית עמדה השנה ביעדיה: הגירעון התקציבי ירד ל-3.9 אחוזי תוצר, מעט מתחת ליעד הגירעון, ומדד המחירים לצרכן עלה ב-1.2 אחוזים במהלך השנה, שיעור המתיישב עם יעד יציבות המחירים. החזרה לצמיחה לוותה בעודף בחשבון השוטף של מאזן התשלומים. יחד עם זאת, עדיין שררה במשק רמה גבוהה של אבטלה, מעבר לשיעור הרווח במדינות המפותחות.
אותם גורמים שהובילו את המשק למיתון המתמשך בשנים האחרונות פעלו השנה בכיוון ההפוך ותרמו לביסוס הצמיחה - בראש וראשונה התאוששות בסחר העולמי ובענפי הטכנולוגיה העילית ורגיעה יחסית בתחום הביטחוני. היצוא גדל בכל הענפים, במיוחד בענפים המתקדמים, וכן בענף השירותים, ותרם 3.2 אחוזים לגידול התוצר. גם הצריכה הפרטית התאוששה במידה משמעותית, בעקבות עלייה בשכר הריאלי ושיקום של אמון הצרכנים.
השנה הייתה התאמה בין שני רכיבי המדיניות המקרו-כלכלית - המדיניות הפיסקלית והמוניטרית - והיא תמכה בצמיחת המגזר העסקי. הירידה בגירעון התקציבי תמכה בירידת מערך הריביות במשק ואיפשרה הורדה מתמשכת והדרגתית של ריבית בנק ישראל לרמה נמוכה היסטורית, והירידה במשקל ההוצאה הציבורית בתוצר בשנתיים האחרונות הגבירה את אמינותה של המדיניות המקרו-כלכלית, תמכה בירידת פרמיית הסיכון של המשק ובתפנית בשוק ההון, ואיפשרה ב-2004 להפחית את שיעור המס. אמנם הקטנת הצריכה הציבורית פעלה במישרין להקטנת הביקושים במשק, אך הפחתת המיסוי תוך הורדה בחוב הציבורי והריביות הריאליות הנמוכות תמכו בהגדלת הצריכה הפרטית וההשקעה המקומית.
האתגר העיקרי של המדיניות המקרו-כלכלית בשנים הבאות הוא לתמוך בהמשך תהליך הצמיחה המובל על ידי המגזר העסקי, תוך המשך הצמצום של שיעור האבטלה; זאת על ידי המשך הירידה של משקל ההוצאה הציבורית בתוצר, שתאפשר להקטין את שיעורי הגירעון והחוב הציבוריים בתוצר, התפתחות התומכת ברמה נמוכה של הריביות הריאליות, המעודדת את ההשקעה במשק.
החזרה לצמיחה היא אמנם תנאי הכרחי להפחתת העוני בטווח הארוך, אך היא לא תבטיח הקטנה מתמשכת של שיעור העוני, וזאת בגלל אופיה הלא מאוזן של צמיחת המשק הישראלי בעשור האחרון - התמקדותה בענפים העתירים בעובדים מיומנים. לפיכך דרושים צעדי מדיניות מיוחדים המיועדים להקטנת העוני - בעיקר צעדים שראוי לעגן באמצעות הצבת יעד כמותי להקטנת העוני בטווח הארוך (עשר שנים) כיעד נוסף של המדיניות הכלכלית של הממשלה: קביעת סדרי עדיפויות בהוצאה הממשלתית בדגש על השקעות בתשתית ובחינוך; המשך המדיניות של הקטנת מספר העובדים הזרים; השתתפות הממשלה בהוצאות היציאה לעבודה בקבוצות בעלות כושר השתכרות נמוך; הנהגת מס הכנסה שלילי; והסדרת פנסיית חובה בתנאים כדאיים לבעלי כושר השתכרות נמוך.
לצד צעדים אלה, ראוי ליישם את עקרונות הרפורמה בתחום החינוך ולבצע שינויים מבניים בתחומים שונים, במטרה להגביר את התחרותיות במשק. יש להגביר את התחרות גם בתחום הפיננסי וליישם את ההמלצות של ועדת בכר, הפועלות בכיוון זה.
המשק והמדיניות הכלכלית - הקובץ במלואו