דברי הנגיד בכנס העסקים היהודי-ערבי בישראל

13.11.2007

דברי הנגיד בכנס העסקים היהודי-ערבי בישראל

המשק הישראלי נמצא מאז אמצע 2003 בתנופה של צמיחה כלכלית, ומ-2004, צומח התמ"ג בקצב של למעלה מ-5 אחוזים בכל שנה. במקביל, נשמרת יציבות המחירים ובכלל, מפגין המשק יציבות פיננסית וכלכלית מרשימה. הכלכלה הישראלית משולבת היטב בכלכלה הגלובאלית, הייצוא גדל והגיע במחצית הראשונה של 2007 לכ-45 אחוזים מהתמ"ג ובחשבון השוטף של מאזן התשלומים נרשם עודף מרשים שהגיע לכ-5 אחוזים מהתמ"ג. כמו כן, המשק ממשיך ליהנות מזרם השקעות מחו"ל שהגיע באמצע השנה לכ-8 אחוזים מהתמ"ג. זהו מצב מצוין וחשוב לכן, שהממשלה תוכל להביא לאישור התקציב ל-2008 בכנסת על-פי היעדים התקציביים שנקבעו, במיוחד לאור ההשלכות שעלולות להיות למשבר האשראי על הכלכלה העולמית.
התפתחויות החיוביות בכלכלה משתקפות גם בשוק העבודה. שיעור האבטלה ירד והגיע ברביע השני של השנה ל-7.6 אחוזים, לעומת כ-11 אחוז ב-2003. זאת, במקביל לגידול בשיעור ההשתתפות בכוח העבודה לכ-57 אחוזים, לעומת כ-54 אחוזים ב-2003. זו התפתחות מאוד חשובה.
נושא התעסוקה חיוני גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה חברתית. מבחינה כלכלית, התעסוקה, כשלעצמה, תורמת לצמיחת המשק. מבחינה חברתית, התעסוקה היא אחת הדרכים הישירות לטיפול בעוני באמצעות שילובם של אלה שמסוגלים לעבוד בתעסוקה. זאת, משום שקיים קשר שלילי ברור בין עוני לתעסוקה. ב-2006, למשל, היה שיעור העוני בקרב משפחות ללא מפרנס כ-76 אחוז, בקרב משפחות עם מפרנס אחד כ-37, בקרב משפחות עם שני מפרנסים כ-4 אחוזים. אלה נתונים שמדברים בעד בעצמם.
אבל תמונת העוני בישראל ייחודית להרכב האוכלוסייה שלה. כך, לפי עיבודים של נתונים מתוך סקרי הכנסות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מרבית העוני בישראל מרוכז בשני מגזרים: המגזר הערבי והמגזר החרדי. בעוד שתחולת העוני (לפי המדידה היחסית, המקובלת בישראל) בקרב האוכלוסייה היהודית שאינה חרדית הייתה ב-2006 13% בלבד, תחולת העוני בקרב הערבים והחרדים הייתה 57% ו-58%, בהתאמה. הדבר קשור לשיעורי התעסוקה הנמוכים בשני המגזרים הללו – בעיקר בקרב הגברים החרדיים והנשים הערביות.
אם נבחן את נושא התעסוקה במגזר הערבי נגלה תמונה מורכבת יותר. מעיבודים של נתונים מתוך סקרי הכנסות וסקרי כוח אדם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולים מספר ממצאים שכדאי לתת עליהם את הדעת:
שיעור ההשתתפות של הנשים הערביות עולה על פני הזמן אך, כפי שציינתי קודם, הוא עדיין נמוך משל הנשים היהודיות. זאת ועוד, העלייה בשיעורי ההשתתפות משקפת בעיקר עלייה באבטלה של נשים ערביות, ורק בצורה מתונה עלייה בתעסוקה שלהן. כך, ב-2006 היה שיעור התעסוקה של הנשים הערביות כ-17%, לעומת כ-51% בקרב סך הנשים באוכלוסייה.	1)
לעומת הנשים, שיעור ההשתתפות של הגברים הערבים בכוח העבודה נמצא בירידה ומתחילת שנות ה-2000 הוא נמוך משל הגברים היהודים. התמונה הזו בולטת במיוחד בגילאים המבוגרים.	2)
כוח העבודה הערבי משכיל פחות - ומרוכז בשכבה של 9 עד 12 שנות לימוד - לעומת כוח העבודה היהודי - המרוכז בשכבה של מעל 12 שנות לימוד.	3)
שיעור האבטלה בקרב הערבים גבוה מאשר בקרב היהודים.	4)
התעסוקה של האוכלוסייה הערבית מרוכזת בענפים ומקצועות שהשכר בהם נמוך.	5)
בממוצע, השכר של המועסקים הערבים - גם במונחים של שכר לשעה - נמוכים מזה של המועסקים היהודים.	6)
בנוסף, קיימים מחקרים רבים אחרים המצביעים על אי שוויון תעסוקתי ועל אי שוויון בשכר בין האוכלוסייה הערבית לאוכלוסייה היהודית. זאת, מסיבות שונות, ואני לא אחדש אם אציין גם את נושא האפליה.
התמונה שעולה ממצב ההשתלבות של האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה בישראל מחייבת התייחסות מיוחדת ומציאת פתרונות מתאימים המתבססים, בין היתר, על מערכת תמריצים נכונה. זאת, על מנת להגביר את שיעורי ההשתתפות של האוכלוסייה הערבית כולה ובמקביל להסיר חסמים בקליטתם במקומות עבודה – והדבר רלוונטי במיוחד לגבי הנשים.
במקביל, הכרחי לשים את נושא החינוך בסדר עדיפויות גבוה - ואני מתכוון בעיקר לחינוך והכשרה למקצועות שיסייעו לאוכלוסייה הערבית להשתלב בשוק העבודה, ובמיוחד בענפים ובמקצועות הדרושים רמת מיומנות גבוהה יחסית, והשכר המשולם בהם גבוה. אני מתכוון לחינוך העיוני ולחינוך הטכנולוגי. בהקשר הזה אני רוצה לציין שהחינוך הטכנולוגי נזנח בשנים האחרונות. אני שומע זאת מגורמים שונים - במערכת החינוך ובקרב התעשיינים הזקוקים לבעלי מקצועות טכנולוגיים.
אם לא נדאג, כחברה, לפעול לשילוב האוכלוסייה הערבית בשוק העבודה, חלקים גדולים יותר מהאוכלוסייה ייקלעו למעגל העוני. חשוב לציין בהקשר הזה שהחברה הישראלית לא יכולה להצליח - בוודאי לא לאורך זמן - אם נוצרים בה פערים גדולים וחלק גדול מהאוכלוסייה חי ברמת חיים מאוד נמוכה.
כמובן, חייבים גם לתת את הדעת להסרת חסמים בשוק העבודה וחסמים תרבותיים, כולל נושא ההפליה כלפי בני מיעוטים, בפני העסקת עובדים ערביים בכל הרמות, כמו גם בפני עשיית עסקים בין המגזרים השונים. בנק ישראל, למשל, לאחר שנים שבהן כמעט לא הועסקו עובדים ערבים בתפקידים המקצועיים - כלכלנים, רואי חשבון, עורכי דין - עושה כעת מאמצים כנים להגביר את הסיכוי להעסקתם במקצועות הללו. כך, אנו מפרסמים מכרזים עבור האוכלוסיות הזכאיות להפליה מתקנת, וגם במכרזים האחרים ננקטת גישה של הפלייה מתקנת כלפי מועמדים מהמגזרים הרלוונטיים. כמו כן, המכרזים מועברים ישירות, גם למספר ארגונים המייצגים את אותן האוכלוסיות ומפורסמים גם בשפה הערבית. כל זאת, כאמור, מתוך מטרה להגביר את הנגישות של בני האוכלוסיות הזכאיות לייצוג הולם להיקלט לעבודה בבנק ישראל ברמות המקצועיות. גם לכנס זה חשיבות לקידום הנושא של תעסוקה ועשיית עסקים בין כל מגזרי האוכלוסייה בחברה הישראלית ובזה תרומתו.
נושא התעסוקה אינו היחיד לטפל בסוגיית העוני. בהקשר לאלה המועסקים בשכר נמוך במיוחד, המענה הוא באמצעות מס ההכנסה השלילי, אשר יביא להעלאת התמורה מהעבודה. הנושא הזה, יחד עם נושאים רבים אחרים, נמצא באג'נדה הכלכלית-חברתית של הממשלה. יש לקדם את הנושא הזה ולהביא ליישומו בהקדם, כמו גם של הדברים החשובים האחרים שבה.
במקביל, יש לתת תמיכה הולמת לאלה שאינם מסוגלים לעבוד – ובכלל זה, נכים וקשישים.
בהקשר הרחב יותר, ובמבט ארוך טווח אני רוצה שוב להדגיש את נושא החינוך - שהוא מפתח לשיפור סיכויי האדם להשתלב בשוק העבודה ולהשתכר שכר גבוה יותר - וכן את נושא הצמיחה לאורך זמן. עלינו להתמודד עם קשיים רבים - בתחום הביטחון, בתחום הרווחה, ועוד. לא נוכל לטפל בהם - ובוודאי לא לאורך זמן - אם לא נצליח לצמוח לאורך זמן בקצב גבוה יחסית - של כ-5 אחוזים לשנה. הנושא של הצמיחה המתמשכת קריטי, שכן רק אז יהיו לנו המשאבים הדרושים לכך. אין עבור המשק הישראלי ולרווחת החברה בישראל, בוודאי לטווח הארוך, נושא חשוב יותר מצמיחה מהירה ומתמשכת. על כן, חשוב ליצור את התנאים שיתנו לכל אחד את האפשרות לתרום ככל יכולתו למשק ולחברה.