סקירת ההתפתחויות הכלכליות במחצית השניה של שנת 1997
מסקירת ההתפתחויות הכלכליות של מחלקת המחקר בבנק ישראל עולה, כי במחצית השנייה של 1997 נמשך קצב הצמיחה הנמוך של המשק, והוא דומה לשיעורו במחצית הראשונה של השנה - כ- 2 אחוזים לשנה. בתקופה זו  סביבת האינפלציה ירדה, כך שקצב האינפלציה השנתי ב- 1997 הגיע ל- 7 אחוזים, בגבול התחתון של תחום יעד האינפלציה שקבעה הממשלה. בנוסף, נמשך השיפור בסחר החוץ של המשק, והגירעון המסחרי במאזן התשלומים ירד ב- 200 מיליון דולר לחודש, בבמוצע, לעומת המחצית הראשונה של השנה. במהלך 1997 עלה שיעור האבטלה, והוא הגיע ל- 8ץ1 אחוזים ברביע השלישי של השנה. רמת הפעילות הנמוכה ב- 1997 היא תוצאה של התמתנות הביקושים המקומיים במשק, ושיקפה את השפעתם של גורמים מחזוריים – הקשורים במחזור העסקים של המשק – וריסון פיסקאלי ומוניטרי. בנוסף, פעלו גורמים נוספים ובהם מיצוי רוב ההשפעה המרחיבה של גל העלייה – בעיקר בתחום ההשקעות והצריכה,  המשך תהליך ההצטמצמות של הענפים המסורתיים, כחלק מהשינוי המבני המתחולל במשק, ואי הוודאות באשר לתהליך המדיני. ההאטה בפעילות התבטאה בירידה בקצב הגידול של מספר אינדיקטורים – המסחר הקמעוני,  יבוא התשומות והנכסים המיועדים לצריכה, האשראי הבנקאי, הייצור התעשייתי, והמדד המשולב למצב המשק, המשקלל כמה מההתפתחויות שצוינו קודם לכן.
בתקופה הנסקרת הצטמצם הגירעון המסחרי לרמה חודשית ממוצעת של 473 מיליוני דולרים, כתוצאה מהשיפור בתנאי הסחר, מההתרחבות של הסחר העולמי ומהאטת הביקושים המקומיים. אולם, מגמת הירידה בגירעון המסחרי התהפכה ברביע האחרון של השנה עם ההאטה בגידול היצוא וההאצה ביבוא.
בשוק העבודה נמשכה ההתמתנות בביקוש לעובדים לצד הגידול בהיצע העבודה של ישראלים, דבר שהתבטא בעליה בשיעור האבטלה, אשר החלה עוד במחצית השניה של שנת 1996. בתקופה הנסקרת עלה השכר הריאלי, בין השאר, בשל פיטורין של עובדים ששכרם היה נמוך יחסית, ועלייה של 12 אחוזים בשכר המינימום בחודש אפריל 1997. הגידול באבטלה, שהוא פועל יוצא של התמתנות הפעילות במשק, הוחרף על ידי השינוי המבני במשק – שבמסגרתו חל צמצום בפעילות התעשיות המסורתיות  והתרחבות בפעילות התעשיות עתירות-הידע  הסובלות ממחסור בעובדים מיומנים – ועל ידי הירידה בפעילות בענף התיירות, על רקע אי הוודאות הבטחונית. כידוע, הענפים המסורתיים וענף התיירות, כמו הענפים הנלווים לו – תחבורה, שירותי הסעדה ועוד – הם ענפים עתירי עבודה.
במחצית השניה של 1997 נרשמו עליות מחירים מתונות יחסית לאלה שבמחצית הראשונה של השנה, בכל הסעיפים העיקריים של מדד המחירים לצרכן. בנוסף, הציפיות לאינפלציה היו נמוכות יותר, וסביבת האינפלציה, הנגזרת משני גורמים אלה, התבססה בחלק התחתון של תחום יעד האינפלציה שאותו קבעה הממשלה ל- 1997, 7 עד 10 אחוזים.
בתקופה הנסקרת נשמרה המשמעת התקציבית שהתחייבה מהצורך לרסן את הביקושים במשק על מנת לצמצם את הגירעון במאזן התשלומים שהגיע למימדים שלא ניתן היה להתמיד בהם. בשנת 1997 הממשלה עמדה ביעד הגירעון שנקבע לשנה זו. תקציב הממשלה שאושר לשנת 1998, מגלם גירעון של 2.4 אחוזי תוצר, בהתאם למסלול שנקבע בחוק להפחתת הגירעון.
 
לקראת סוף המחצית הראשונה של  1997 שונו הפרמטרים של רצועת הניוד של שער החליפין, דבר שהגדיל את סיכונו בעיני הציבור.  במקביל, ירדה הרבית על מקורות בנק ישראל שתרמה לצמצום פערי התשואות בין ישראל לשווקים הפיננסיים בחו"ל. העלייה בסיכון שער החליפין והצימצום בפערי התשואות הביאו במחצית השניה של 1997  להאטה בגידול האשראי במט"ח הרגיש לפערי הריביות ולירידה משמעותית ביבוא ההון של תושבי ישראל.  יתרה מזאת, באותה תקופה, נרשם לראשונה מזה זמן, יצוא הון של ישראלים. בתקופה הנסקרת, פרט לימים בודדים בסוף השנה, בנק ישראל לא התערב בשוק מטבע החוץ.
המחצית השניה של 1997 התרחבה כמות אמצעי התשלום בקצב מהיר מעליית התוצר הנומינלי. יתרת האשראי השיקלי הלא צמוד עלתה באותה תקופה מהר יחסית ובמקביל, הואט משמעותית קצב הגידול של האשראי במטבע חוץ והצמוד לו. בששת החודשים האחרונים של 1997 היה   שיעור הריבית הריאלית הצפוי דומה
הראשונה – כ- 5 אחוזים.  בשוק ההון נמשכה הפעילות הגבוהה שאפיינה את המחצית הראשונה של השנה – מחזורי המסחר וגיוס ההון בשוק ניירות הערך התרחבו, אם כי נבלמה מגמת עליות השערים שאפיינה קודם לכן את שוק המניות. זאת, בין השאר, בגלל המשבר שפרץ בשוקים הפיננסיים במדינות דרום-מזרח אסיה.