| הסטנדרטים הבסיסיים לבניית מערכות דירוג : |
.1 |
| על מערכת הדירוג להיות "דו-ממדית" ולהבחין באופן משמעותי בין חשיפות שונות על פני שני ממדים – סיכון (הסתברות) כשל או חדלות פירעון של הלווה (Probability of default - PD) וחומרת ההפסד בהינתן חדלות פירעון (- LGD Loss given default). פורטו הסטנדרטים הבסיסיים לאופן כימות רכיבי סיכון אלה. למדרג הסיכונים ישויכו ערכים שיבטאו אומדן כמותי של שיעורי ההסתברות לחדלות פירעון ושיעורי ההפסד בהיותו בחדלות פירעון, בהתאמה. |
 |
|
| הבנק צריך לקיים הליך שוטף של בדיקת תקפות למערכת הדירוג. תהליך זה, של בדיקה בדיעבד, צריך להראות שהאומדנים הכמותיים של רכיבי הסיכון הינם מדויקים ועקביים. |
|
|
| לבנקים ניתנות דרגות חופש מסוימות בקביעת שיטות הדירוג, תפיסת העולם שמאחורי שיטת הדרוג (למשל – האם לבדוק הסתברות לכשל בשנה אחת, הקרובה, או בהתחשב במחזור עסקים שלם במשק), שיטות הכימות, מספר הדירוגים בכל סולם ועוד. |
|
|
| נקבעה הגדרה מפורטת למצבים של חדלות פירעון שתבטיח זיהוי עקבי ואחיד בכל הבנקים של מקרי חדלות פירעון, אשר מהווה אחד היסודות הבסיסיים והמהותיים של מערכת דירוג. |
.2 |
| נקבעו סטנדרטים בסיסיים לתפעול מערכות דירוג, בהם - היקף הכסוי (איזה לווים ידורגו), עדכון, עצמאות הדירוג, השימוש בדירוג ותיעוד המערכת, הנתונים והשימושים בה. |
.3 |
| פורטו הסטנדרטים הבסיסיים להליך בדיקת התקפות של מערכת הדירוג והאומדנים הכמותיים וצורף בנספח תיאור מפורט לדוגמא של הליך כזה, כפי שנכלל במדריך הפיקוחי האמריקאי. |
.4 |
| דגש מהותי ניתן למעורבות ההנהלה והדירקטוריון ולאחריותם לפעילות נאותה של מערכת הדרוג ולמהימנות מודל הדירוג. הדירקטוריון מצופה להתוות מדיניות כללית לאימוץ הסטנדרטים הנדרשים, כחלק משלב ההיערכות ליישומם. על הדירקטוריון וההנהלה יהיה להבטיח קיומה של תוכנית פעולה מוגדרת הניתנת ליישום, להגדיר לוחות זמנים וקדימויות לביצוע ולוודא קיומו של תיאום הדוק בין הפונקציות והמערכות השונות בבנק. בנוסף יצטרכו הדירקטוריון וההנהלה הבכירה ליצור, בין השאר באמצעות מערכות תמריצים וסנקציות מתאימות, תרבות ארגונית המקפידה על נאותות הדירוג ושאינה סובלנית כלפי טעויות וסטיות. |
.5 |
| פורטו הסטנדרטים הבסיסיים בהתייחס למנגנוני הפיקוח והבקרה: עצמאות, שקיפות, אחריות מקצועית, שימוש בדרוג, בקרה וביקורת ואחריות ההנהלה והדירקטוריון. |
.6 |
| עמידה בסטנדרטים לעצמאות הדרוג תחייב במרבית המקרים חשיבה מחודשת על המבנה הארגוני בהתייחס לניהול, פיקוח ובקרה על סיכוני האשראי. פורטו הפונקציות ההכרחיות וההפרדות המינימליות המתחייבות ביניהן. כל בנק יכול כמובן לקבוע מבנה ארגוני המתאים לצרכיו, ובלבד שיעמוד בסטנדרטים המינימליים שנקבעו לעניין זה. |
|
| על הבנק לעשות שימוש בדירוג הלווים והאשראי כחלק מניהול סיכוני האשראי בבנק, הפיקוח והבקרה פנימית על סיכונים אלה, ובסופו של דבר לצורך הקצאת ההון ההולם לסיכונים. שימוש בדירוג לצרכים ניהוליים פנימיים מהווה, כשלעצמו, אלמנט בקרה נוסף. |
.7 |
| בסיס נתונים רחב, ממוכן ואיכותי הוא תנאי חיוני מוקדם לבניה והפעלה של מערכות דרוג אלה. פורטו השימושים השונים בנתונים והובאו דוגמאות לנתונים שיש לאסוף. בהקשר זה נקבע: |
.8 |
| על כל בנק מוטלת החובה לפעול בהקדם על מנת להבטיח איסוף שוטף של כל הנתונים שיוגדרו על ידו כחיוניים. מאחר ש"הנתונים שבמחסור" הם בדרך כלל נתונים על אירועי כשל (חדלות פירעון), ולנוכח ריבוי מקרים כאלה בשנים האחרונות, על הבנקים יהיה לפעול לאיסוף נתונים לפחות החל מ- 1.1.01, כולל מאפיינים של לווים שהגיעו לחדלות פירעון ונתוני ההפסד שנגרם לבנק במקרים אלה. בנוסף יהיה עליהם לאסוף נתונים על לווים אחרים אשר יתמכו בבניית מערכת הדירוגים ובביצוע האומדנים. |
|
|
| על הבנקים לתת דעתם לבעיות פוטנציאליות באינטגרציה של נתונים ולאפשרות שיכולת שוטפת לביצוע אינטגרציה כזו יכול שתחייב שדרוג משמעותי של מערכות המחשב. |
|
|
| הפיקוח על הבנקים רואה חשיבות מרובה בביסוס מערכות הדרוג על בסיס נתונים רחב ככל האפשר על מנת לחזק את תקפותם של האומדנים. לפיכך, ולנוכח גודלו המוגבל של המשק הישראלי, מומלץ לתאגידים הבנקאיים לשקול אפשרויות לשיתוף בנתונים ובניית מאגרי מידע. זאת, מבלי לפגוע בסודיות הבנקאית (דהיינו, ללא זיהוי הלווים). לעניין זה ניתן לשקול שיתוף מידע גם עם מדינות אחרות, אם ימצאו מאגרי מידע בעלי מאפיינים רלוונטיים. |
|
|