| המשק הישראלי נמצא בתנופה של צמיחה די מהירה – בקצב שנתי של כ-4.8 אחוזים מהרביע השלישי של 2003 ועד הרביע השלישי של 2005. הדבר מתבטא, בין היתר, בשיפור בנתוני התעסוקה והאבטלה, ובפרט בסקטור העיסקי – ועליו שמענו בשבוע שעבר עם פרסום הנתונים האחרונים של הלמ"ס. |
| על רקע זה ובהנחה שהמדיניות המקרו-כלכלית של הממשלה תימשך, פירסמנו בבנק ישראל את התחזיות שלנו לשנת 2006 - ולפיהן, צפוי התמ"ג לצמוח בשיעור של למעלה מ-4 אחוזים והתוצר העיסקי בקצב של למעלה מ-5 אחוזים. מדובר בקצבי צמיחה יפים. |
| חשוב אבל לזכור שהמצב הטוב שבו נמצאת הכלכלה הישראלית אינו מקרי. הוא תוצאה של שלושה דברים עיקריים: הראשון הוא המצב הכלכלי העולמי; השני הוא האסטרטגיה המקרו-כלכלית שלנו; והשלישי הוא המצב הביטחוני. |
| הגורם הראשון הוא חיצוני ואלו, כמובן, ההשפעות של הכלכלה העולמית עלינו. הכלכלה העולמית מצויה היום במגמה ברורה של צמיחה והדבר מתבטא, בין היתר, בצפייה שהצמיחה העולמית בשנת 2006 תהיה מהירה יחסית ותגיע לקצב של כ-3.5 אחוזים. |
| הגורם הכלכלי הפנימי העיקרי למצב המשק הישראלי, הוא האסטרטגיה המקרו-כלכלית שבחרנו ללכת בה. כך, בשנתיים וחצי האחרונות הוחלט לנקוט באסטרטגיה ברורה של ירידה במשקל הממשלה בכלכלה הישראלית ובירידה בנטל המיסים והחוב הממשלתי בתוצר. ולמרות הירידה שהישגנו ביחס חוב ממשלתי/תמ"ג עדיין הדרך ארוכה מאד, שכן מדובר בשיעורים מאד גבוהים בהשוואות הבינלאומיות. ברור לי שאילמלא נקטנו בגישה זו היינו עלולים, בסופו של דבר, לשלם על כך, בין היתר, במונחי שיעורי ריבית יותר גבוהים בשווקים הפיננסים ובצמיחה ותעסוקה יותר נמוכות. |
| במקביל, הובילה הממשלה שורה של רפורמות מבניות – למשל בשוק העבודה, בסקטור הציבורי, בשוק ההון, בנמלים – של הפרטות – למשל בנק לאומי, בנק דיסקונט, בזק ואל-על - ובהשקעות בתשתיות - למשל בתחומי הרכבת. הדברים שכבר נעשו ימשיכו לשאת פירות גם בעתיד. אבל העבודה בתחום הזה עוד רחוקה מסיום. בנק ישראל, מצדו, תורם את חלקו לאסטרטגיה הזו, בעיקר ע"י ניהול מדיניות ריבית שפועלת כדי לחזק את יציבות המחירים - על-פי היעד של הממשלה – ולתמוך ביציבות הפיננסית. האסטרטגיה הזו הכרחית, שכן היא יוצרת את התנאים לצמיחה מתמשכת. |
| כמובן, אי אפשר שלא לציין עד כמה חשובה התרומה לצמיחת המשק של הרגיעה הביטחונית שהושגה ובעיקר את הציפיות לתהליך שלום – המשפיעות לחיוב על הכלכלה, ובמיוחד דרך התיירות ורצון המשקיעים המקומיים והזרים להשקיע במשק הישראלי. |
| ובכל זאת, לא כדאי לנוח על זרי הדפנה. יש לפנינו אתגרים, ואני אתייחס לשניים עיקריים: |
| האתגר הראשון הוא בתחום האסטרטגייה הכלכלית של המשק. אנחנו כבר בתקופת בחירות והתהליך הדמוקרטי נמצא בעיצומו. בתקופה כזו נפתחות מחדש הרבה מאד שאלות ובאופן טבעי הדבר מלווה באי-ודאות לגבי ההמשך. מאז התוכנית לייצוב המשק באמצע שנות ה-80, ובמיוחד מאז שנות ה-90, הלך המשק הישראלי בדרך של פתיחות וחשיפה כלפי הכלכלה העולמית ואימוץ נורמות כלכליות על בסיס אלה המקובלות במשקים המפותחים. חשוב מאד שאי הודאות בתחום הפוליטי לא תתגלגל לאי ודאות בתחום האסטרטגייה הכלכלית, במובן הרחב. |
| כמובן, האסטרטגייה הכלכלית של המשק אינה מטרה אלא אמצעי למטרה המאד חשובה והיא צמיחה מתמשכת. על פניו נראה די ברור לכולם למה זו מטרה כל-כך חשובה אבל יש כמה נקודות שכדאי לשפוך עליהן אור, בהקשר הזה. |
| הצמיחה המתמשכת חיונית כדי לשפר את הרווחה של האזרחים בישראל, כדי לשפר את היכולת של מדינת ישראל לעודד עלייה מהתפוצות – גם מהמדינות המפותחות, כדי לתמוך בחוזק הביטחוני של המדינה וכדי להגביר את היכולת של המשק להתמודד עם הבעיות החברתיות – בעיקר צימצום העוני. |
| כאן אני מגיע לאתגר השני שניצב בפנינו. חיוני לטפל בבעיות החברתיות. הנושא חשוב לנו כבני אדם, וחשוב לנו גם ככלכלנים - הרי כלכלה וחברה הם שני הצדדים של אותו המטבע. |
| מדיניות אחראית באשר לנושאים החברתיים היא מדיניות המתנהלת בתוך מסגרת האסטרטגייה שעליה דיברתי ולא מערערת אותה. הרי לא יעזור לנו לצמוח לאורך זמן ולהגיע לרמת החיים האירופאית ללא טיפול בנושאים החברתיים. אבל לא נוכל לטפל בהם באופן בסיסי ללא צמיחה כזאת - ואף נגרום להחמרתם, ואפילו די מהר. למשל, אפשר לטפל בסוגיית הפערים החברתיים באמצעות מדיניות של העלאה דראסטית במיסים ובתשלומי העברה – אבל מדיניות כזאת תגרום גם לפגיעה דראסטית בצמיחה וכתוצאה ממנה, לאחר מספר שנים כולנו נהיה אומנם שווים יותר אבל גם עניים יותר. וזו לא הדרך לעודד עלייה לארץ אלא ירידה ממנה. ובמצב הזה אנחנו לא רוצים להיות. |
| לפני שבאים לטפל בבעיות החברתיות יש לבחון אותן בצורה מציאותית וזאת, כתנאי הכרחי לגיבוש מדיניות נכונה. בעיית העוני מורכבת מכדי להסתפק בהיבט אחד שלה וחשוב לבחון אותה ממספר היבטים גם יחד. למשל, בעוד שמקובל אצלנו למדוד את העוני באופן יחסי, וכך להתייחס לבעית העוני בעיקר כבעיה של פערים חברתיים, חשוב להיות ער גם להיבטים נוספים. |
| למשל, אפשר גם לבחון את העוני במונחים אבסולוטיים, כלומר באופן שקובע את קו העוני במונחים של רמת הכנסה ריאלית שנחשבת כמינימום הנדרש כדי לקנות סל מוצרים מסוים – מזון, ביגוד, דיור וכדומה. למשל, אם נגדיר את קו העוני של 1997 כרמת ההכנסה שקובעת את קו העוני האבסולוטי, היינו מקבלים ששיעור העוני – לפי הגדרה זו – כמעט ולא השתנה בין 1997 עד 2004 ואף ירד מעט. זאת לאחר שנרשמה בו ירידה עד 2001 ועלייה מסוימת לאחר מכן. |
| בנק ישראל עוסק בנושא מורכב זה של מדידת ההיבטים השונים של תופעת העוני ואני מקווה שבדוח בנק ישראל לשנת 2005, שצפוי להתפרסם ברביע הראשון של 2006, נוכל להתייחס לשאלה הזו בצורה מעמיקה שתתרום לשיח הציבורי ולגיבוש המדיניות בעניין זה. |
| היבט נוסף של העוני, מזוית אחרת, הוא זיהוי האוכלוסיות הסובלות במיוחד מעוני. כך, אנו יודעים כי מרבית העוני הוא בקרב החרדים והערבים - בעיקר, בגלל שיעור ההשתתפות הנמוך של הגברים החרדים והנשים הערביות בשוק העבודה. על-פי אומדן שערכנו, למעלה מ-40 אחוזים מהעוני מרוכז באוכלוסיות האלה. זיהוי זה חשוב לצורך התאמת כלי מדיניות יעילים עבורן. |
| אשר להתמודדות עם בעיית העוני, בעוד שצעדים נקודתיים לטיפול בה חשובים מאד בטווח הקצר, יש מספר צעדים שהם חשובים מאד בטווח הבינוני והארוך ואסור לוותר עליהם - למשל, השגת הצמיחה המתמשכת כמענה בסיסי לבעיית העוני. אבל לא רק זה, צעד דרוש נוסף הוא מדיניות שתאפשר לאזרחי המדינה למצות את מלוא הפוטנציאל שלהם. הדבר תורם גם לצמיחת המשק וגם ליכולת של האזרחים לא להיכנס למעגל העוני. במסגרת זאת, יש צורך לקדם צעדים כמו: הגדלת המשאבים המופנים לריכוזי האוכלוסייה החלשה בתקציב החינוך, על מנת לשפר את יכולתו של דור העתיד לקבל הזדמנות שווה; שיפור מערך ההכשרה המקצועית מצד הממשלה, עם דגש על כישורים חיוניים; עידוד ההכשרה המקצועית ע"י הסקטור המעסיק, למשל באמצעות התאמת החוק לעידוד השקעות הון עם דגש על ההון האנושי; הרחבת התוכניות להשכלה בסיסית של מבוגרים. |
| במקביל, יש צורך לקדם צעדי המדיניות המטפלים בבעיית העוני בטווח הקצר. מדיניות כזו צריכה להיות מבוססת על העקרונות של מתן תמריצים לאלה שמסוגלים לצאת לעבודה, מתן תמיכה לעובדים העניים (בצורה שמתמרצת אותם להישאר במעגל העבודה) ומתן תמיכה לאלה שאינם מסוגלים לעבוד – למשל, נכים וקשישים. |
| אתן כמה דוגמאות לצעדי מדיניות על-פי עקרונות אלה. אחת, היא מערכת של מס הכנסה שלילי. זהו אחד הנושאים שבנק ישראל תומך בהם ושנידון בצוות שמרכז יוסי בכר, ואנשי בנק ישראל לוקחים בו חלק; דוגמה שניה היא השתתפות הממשלה בעלויות הקשורות ליציאה לעבודה, עבור האוכלוסיות החלשות – למשל מעונות לילדים, הסעות וכד'; דוגמה נוספת היא בניית תשתית חוקית ופיקוחית שתעודד הסדרים של "משכנתא הפוכה" המאפשרת לקשישים להפיק מהדירות שבבעלותם תזרים מזומנים חודשי. |
| בנק ישראל עוסק מזה זמן רב בנושא העוני ופירסם ניירות עמדה, הצעות למדיניות ומחקרים רבים בנושא. |
| אני מקווה שנוכל לתרום בהקשר הזה, כיועץ הכלכלי לממשלה בעיקר בשני תחומים: במדיניות החברתית של הממשלה, ולא פחות חשוב, בשיח הציבורי בבעיות החברתיות – שהן חשובות ביותר. ומשום שהן כל-כך חשובות, עלינו לנתח אותן באופן זהיר, ובייחוד להבין שאי אפשר לטפל באופן רציני בבעיות העוני לטווח הבינוני ולטווח הארוך, בלי להמשיך ולהדגיש את הצורך בהמשך צמיחת המשק. |