מה ל"פריון העבודה" ורמת החיים שלי?
בישראל, למרות ששיעור המועסקים גבוה במיוחד ומספר שעות העבודה הממוצע גדול משמעותית מהממוצע בעולם, רמת היעילות שלנו נמוכה. ויש לזה השפעה ישירה על איכות החיים שלנו
פריון?
בדרך כלל, המונח 'פריון' מתקשר, באופן אוטומטי, לעולמות ההיריון והלידה. אולם בשיח הכלכלי, כשמדברים על פריון, לא מתכוונים למספר ההריונות או הילדים במדינה, אלא לתפוקת העבודה במשק, או במילים אחרות: רמת היעילות של העובדים במשק. כמה מוצרים או משימות העובדים מצליחים לבצע במהלך זמן מסוים, נניח שעה.
למה זה חשוב? כי פריון עבודה גבוה הוא אחד הגורמים המרכזיים לרמת חיים גבוהה של תושבי המדינה. המתמטיקה פשוטה: כשמייצרים יותר, בתוך אותה מסגרת זמנים, מרוויחים יותר. זה נכון, במרבית המקרים, ברמת העובד הבודד, וזה נכון גם ברמת המדינה כולה.
מה מצב הפריון בישראל?
בעשורים האחרונים, המשק הישראלי סובל מבעיית פריון עבודה. בהשוואה למדינות הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), התוצר לשעת עבודה בישראל נמוך ב-24%. סגירת פער הפריון בישראל מול המדינות המתקדמות והכשרת עובדים מיומנים, תוביל, בין היתר, לכדאיות גדולה יותר של המעסיקים להעסיק עובדים, להעלאת שכר העבודה, ומכאן, לעלייה מתמשכת ברמת החיים במדינה
איך אפשר להגדיל את הפריון בישראל?
כדי להבין כיצד ניתן להגדיל את פריון העבודה ולשפר את איכות החיים, בנק ישראל ערך, במסגרת עבודת הייעוץ הכלכלי לממשלה, ניתוח מחקרי מקיף של בעיית הפריון הנמוך במשק הישראלי. מהדו"ח, שפורסם באוגוסט 2019, עולה שהפער לרעת ישראל בפריון העבודה טמון, בעיקר, בארבעה תחומים: חינוך, הון עסקי, תשתיות ורגולציה.
חינוך: קיים קשר ישיר – וסיבתי – בין איכות ההשכלה של כוח העבודה לבין הפריון. מתוצאות מבחנים בינלאומיים עולה שאיכות ההשכלה של התלמידים והבוגרים בישראל נמוכה. בנוסף, ישראל מתאפיינת באי שוויון גדול בהישגים הלימודיים בין קבוצות האוכלוסייה השונות.
כדי לשפר את איכות ההשכלה בישראל, צריך להנחיל שינויים במספר מסגרות, ביניהן: שיפור המסגרות לגיל הרך והנגשתן לכלל משקי הבית בארץ. במסגרות החינוך הבית-ספריות, צריך לשפר את איכות כוחות ההוראה, בין השאר, באמצעות שינוי מבנה התגמולים למורים ותנאי עבודתם, במטרה להגדיל את האטרקטיביות של מקצוע ההוראה.
זאת ועוד, בשוק העבודה של העידן הנוכחי, שדורש מיומנויות חשיבה וארגז כלים מגוון, לצד הנטייה המתעצמת לבצע שינויים מקצועיים תכופים יותר לאורך חיי העבודה, נכון לתעדף לימודים כלליים, על פני הכשרות מקצועיות והסמכות ספציפיות.
תחום נוסף ששינוי בו עשוי להוביל לשיפור בפריון העבודה בישראל, הוא קידום לימודים רלוונטיים לשוק העבודה בקרב הגברים במגזר החרדי, שחלקם באוכלוסייה צפוי לגדול באופן משמעותי. ישנן הוכחות מחקריות רבות שמראות כי קשה מאוד לתקן, בגיל מאוחר יותר, את החוסרים במיומנויות שלא נרכשו בגילאי בית הספר.
הון עסקי: ישראל מתגאה, ובצדק, בפיתוח וטיפוח ענפי יצוא מובילים, כמו חברות ההייטק המקומיות - פורצות הדרך והגבולות. אך כשמסתכלים על הענפים שפונים למשק המקומי, ניכר שההשקעה בחדשנות, בהון הפיזי (למשל, מכונות) ובהון האנושי, נמוכה במיוחד. זאת ועוד, מדיניות הממשלה, שתומכת ומסבסדת דווקא את ענפי היצוא החזקים, מעמיקה את הפערים בין הענפים.
כדי לחזק את ענפי המשק החלשים – וכך, באופן ישיר, לשפר את איכות הסחורות והשירותים המוצעים לתושבי מדינת ישראל – צריך, בין היתר, לשנות את סדר העדיפויות: לצמצם בהדרגה את ההטבות הגורפות שמוענקות לענפי היצוא, ולהפנות את המשאבים, בצורה חכמה, לענפים אחרים.
תשתיות פיזיות: בין הגורמים שתורמים לייעול סדר היום של כל עובד - וכך גם להגדלת תפוקתו – נמצאים סך המשאבים (כמו זמן, אנרגיה, עלות) שהעובד נאלץ להשקיע כדי להגיע למקום העבודה, להתנייד במהלכו, ולשוב ממנו. מדינת ישראל סובלת, כידוע, מנחיתות בכל הנוגע לתשתיות תחבורה בכלל, ותשתיות התחבורה הציבורית בפרט; דבר שדורש מהעובדים במשק להשקיע משאבים רבים ו"מיותרים" בהתניידות, ולעיתים אף מונע מהעובדים לעבוד בעבודה הכי כדאית מבחינתם.
למרות שבשנים האחרונות, שיעור ההשקעה בתשתיות בישראל דומה לשיעור ההשקעה הממוצע במדינות ה-OECD, הרי שלאורך השנים ישראל צברה פער גדול ברמת תשתיות התחבורה והתחבורה הציבורית, ולכן, נדרשת השקעה משמעותית כדי לגשר על הפער ולהביא את איכות התשתיות לכזו שתהיה בת השוואה לאלו של מדינות מתקדמות. בנוסף, כדי להקל על עומסי התנועה במרכז מטרופולין תל אביב, למשל, מומלץ לקדם השקעה בתחבורה ציבורית תת-קרקעית; בעוד שבאזורים פחות צפופים - בתחבורה ציבורית עם נתיבים ייעודיים. במטרה ליעל את השימוש בתשתיות התחבורה הקיימות, רצוי לעודד תחבורה שיתופית, לא מסחרית, וכן, להטיל מס גודש על כניסת רכבים לאזורי צפיפות; כשבמקביל, תתבצע הרחבה מהירה של חלופות התחבורה הציבורית.
רגולציה והסביבה העסקית: כל הקמה וניהול עסק דורש שלל אישורים ורישיונות. המשוואה פשוטה: ככל שלבעלי העסקים קל יותר להשיג את אותם אישורים הכרחיים, כך מתפנים להם יותר משאבים להגדלת פריון העסקים שלהם. כשבוחנים את היכולת להקים ולקיים עסקים במדינת ישראל, מגלים לא מעט תהליכים בירוקרטיים מסורבלים, מגבלות רגולטוריות נוקשות ושאר מכשולים מעכבים. בשנים האחרונות, ישראל מדורגת במקום ה-29, מבין 34 המדינות החברות ב-OECD, מבחינת הקלוּת הרגולטורית בעשיית העסקים.
על מנת להקל על בעלי עסקים להתקיים ואף להתפתח (ולעודד חדשים לקום), צריך לפשט, ככל שניתן, את הבירוקרטיה והרגולציה. בין השאר, באמצעות אימוץ תהליכים דיגיטליים בשירותי הממשלה למגזר העסקי, שיחסכו את הצורך להגיע פיזית למשרדי הממשלה.
בנוסף, צריך לתקן את החקיקה, כך שתאפשר קיצור תהליכים בהקמת עסקים, בהרחבתם ובניהולם, מצד אחד; והצהרה ופיקוח עליהם בדיעבד, מהצד השני. וכן, לאמץ את הרגולציה המקובלת במדינות מפותחות אחרות, שמסייעת בהקלת הנטל הרגולטורי, מעודדת שחקנים חדשים להשקיע במדינה ומגבירה את התחרות הבין-לאומית במשק.
כמה המשק הישראלי ירוויח מיישום המלצות דו"ח הפריון?
בבחינת העלויות הנדרשות ליישום המלצות הדו"ח, בהשוואה לתועלת הסופית שצפויה מהתכנית השאפתנית, יש מקום לאופטימיות. יישום הצעדים המוצעים דורשים, אמנם, משאבים רבים – במונחי זמן וכסף, וגם לא מעט אורך רוח. למעשה, למעט מספר תהליכים רגולטורים - שאפשר ליישם תוך פרק זמן קצר יחסית של שנים בודדות - יתר המלצות הדו"ח דורשות תהליכי הטמעה שיתפרסו על פני 10-20 שנים, ובמקרים מסוימים אף יותר. במונחי כסף, נדרשת השקעה של 3.3% מהתוצר במשק; כלומר, כ-45 מיליארד שקלים בשנה, במונחי שנת 2019.
אולם כשמסתכלים על שורת הרווח מיישום המלצות הדו"ח, משתקפת תועלת אדירה, שמסתכמת בגידול של כ-20% בפריון העבודה. כלומר, 285 מיליארד שקלים בשנה - כשהתועלות מיישום ההמלצות יגיעו לשיא.