פרק 14

פרק 14 - כיצד המלחמה משפיעה על האינפלציה

עמירם: שלום לכם. המלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר נמצאת כבר בחודש הרביעי. הכאב, האובדן והדאגה לחטופים ולחיילים ממשיכים ללוות אותנו מדי יום. בשולי האירועים הקשים, התרחש בחודש ינואר אירוע כלכלי שהיה זוכה בימי שגרה לכותרות בולטות - האינפלציה בישראל חזרה לרמה שאפשר לכנותה נורמלית. אחרי שנתיים של אינפלציה גבוהה, ירד קצב עליית המחירים בינואר לשלושה אחוזים, שזה בדיוק הגבול העליון של היעד שקבעה הממשלה לבנק ישראל. למה זה קרה, עד כמה זה הפתיע, ועד כמה תרמה לכך המלחמה? ומשהו אולי עוד יותר מעניין. מה צפוי הלאה והאם כבר אפשר להעריך בזהירות שלפחות הבעיה הזו כבר מאחורינו? את התשובות לשאלות האלה נשמע מדוקטור סיגל ריבון. סיגל עומדת בראש אגף המוניטרי בחטיבת המחקר של בנק ישראל. האגף המוניטורי, מוניטרי מלשון המילה באנגלית money, מסייע לנגיד ולוועדה המוניטרית בתהליך קבלת ההחלטות בנושאים הקשורים לכסף, כמו שער החליפין וכמובן שיעור הריבית.

שלום סיגל.

סיגל ריבון: שלום עמירם.

עמירם: השבוע הגיש בנק ישראל את דוח המדיניות המוניטרית. הדוח הזה מוגש לכנסת ולממשלה פעמיים בשנה, והוא סוקר את מדיניות בנק ישראל לשימור שיעור האינפלציה בתחום היעד שקבעה הממשלה. אז הדוח שהוגש השבוע מגיע עם בשורה שהאינפלציה חזרה לתחום היעד אחרי שנתיים. ספרי לנו קצת על הדוח, על השינויים שנעשו, אולי ברגע האחרון אחרי שהתברר שהאינפלציה הגיעה אל היעד.

סיגל: אני מאוד שמחה שאנחנו יכולנו באמת לפרסם את דוח המדיניות המוניטרית למחצית השנייה עם בשורה, שיעור האינפלציה הגיע לגבול העליון של יעד האינפלציה שזה שלושה אחוזים. אני בכל זאת רוצה לנצל את ההזדמנות ולספר לכם קצת על מאיפה בא הדוח הזה ולמה כמו שעמירם אמר אנחנו צריכים להגיש את הדוח הזה פעמיים בשנה. אז נזכיר שיש לנו חוק של בנק ישראל שהוא כבר לא מאוד חדש אבל הוא נקרא חדש כי הוא חוקק ב2010, אחרי שהראשון חוקק ב1954 והוא מגדיר את המטרות של הבנק בצורה מאוד ברורה. הוא קובע שהמטרה המרכזית של בנק ישראל זה שמירה על יציבות מחירים. חוץ מזה החוק קובע שגם הבנק צריך לתמוך במטרות אחרות, צמיחה, תעסוקה, אפילו צמצום פערים חברתיים, אבל רק אם הוועדה המוניטרית מעריכה שזה לא יפגע במטרה הראשונה של השגת היעד של יציבות מחירים. חוץ מזה מעניין לספר שבגלל שהחוק הזה חוקק ב2010 שזה אחרי 2008, אז היה המשבר הפיננסי הגדול בעולם, הוסיפו גם מטרה שלישית וזה שמירה על יציבות המערכת הפיננסית. אז המסגרת הזאת שהבנק המרכזי אחראי על היעד של יציבות מחירים נקראת משטר גמיש של יעד אינפלציה וזה אומץ בעשרים השנים האחרונות ברוב הבנקים המרכזיים במדינות המפותחות בעולם. והעניין הזה שמכריזים מראש על היעד שהוא אחד עד שלושה אחוזים זה מאפשר באמת גם למשקי הבית, גם לעסקים וכל מי שפועל במשק לארגן ולתכנן גם את קביעת המחירים, גם את החיסכון, גם את השכר שהוא רוצה, הכל לפי אותו היעד ועצם זה שהציבור מאמין שהאינפלציה תהיה ביעד שלה, אכן מביא את האינפלציה ככל שאין רעשים אחרים ליעד שלה. אז זה ככה מסגרת הכללית של חוק בנק ישראל. מה עוד מופיע בחוק הזה? בחוק מופיע סעיף שאומר שהוועדה המוניטרית, זאת שאחראית על המדיניות המוניטריות כמו שעמירים אמר, היא אחראית על ניהול המדיניות והיא גם צריכה להגיש לממשלה ולוועדת הכספים פעמיים בשנה לפחות, אבל אנחנו החלטנו שזה יהיה פעמיים בשנה, דוח שיתייחס גם למחירים וגם להתפתחויות במשק. זה מה שעשינו. עכשיו מעוניין להזכיר שהחוק אומר עוד משהו. החוק דורש שבאותו דוח, אם האינפלציה סוטה מהיעד שלה יותר משישה חודשים, הוועדה צריכה להסביר למה זה קרה והיא גם צריכה להסביר מה היא מעריכה שהיא תצטרך לעשות בשביל שהאינפלציה תחזור ליעד. כלומר כל הזמן שומרים על זה שהמדיניות המוניטרית תפעל בשביל להביא את האינפלציה ליעדה. ואז רק אני אסיים ואגיד שאכן מה שקרה זה שבאמת כתבנו את הדוח, כשהכנו את הטיוטה עדיין לא ידענו שהאינפלציה הגיעה לשלושה אחוזים. היה לנו רק את מדד נובמבר, האינפלציה הייתה בשיעור של 3.3 אחוזים ועד שהדוח פורסם אכן התפרסם מדד דצמבר ששימח אותנו וברגע האחרון אכן תיקנו את הדוח ויכולנו לדווח לממשלה ולכנסת שהאינפלציה חזרה לגבול העליון של היעד.

עמירם: אז מה עושים במקרה כזה? אם אתם צריכים להסביר למה האינפלציה חורגת מהיעד ופתאום היא נכנסת לתוך תחום…

סיגל: קודם כל היא חרגה. זה שהיא חרגה יותר משישה חודשים, היא חרגה. אנחנו עדיין צריכים להסביר, אבל יותר קל לנו להסביר. אנחנו יכולים להגיד עשינו את מה שצריך, והנה ככל שאנחנו הוועדה המוניטרית מעריכה, אנחנו בכיוון הנכון, האינפלציה בתהליך התכנסות לתוך אמצע היעד. ברור ששלושה אחוזים זה ככה נחמד, זה על הגבול אבל המטרה היא כמובן שהאינפלציה תהיה ככה בתוך היעד בצורה ברורה ולא תטייל ככה על הקצה.

*מוזיקת מעבר*

עמירם: סיגל המטרה שלי היא להבין האם האירוע הזה היה מפתיע והאם אפשר לייחס אותו למלחמה, אבל כדי שנבין את זה צריך לקחת אותך לערב השבעה באוקטובר, מסע בזמן. זה נראה הרבה יותר משלושה חודשים. ולנסות להבין איפה היינו אז.

סיגל: אז אני אקח אותנו אולי עוד יותר אחורה, ממש לפרה ההיסטוריה, לימים של אחרי הקורונה. אם אנחנו זוכרים, אולי כבר לא כי זה באמת נורא נורא רחוק בעולם אחר. אחרי הקורונה, כשבקורונה האינפלציה הייתה מאוד נמוכה, ממש סביב האפס, התחלנו לראות עלייה באינפלציה. ולמה זה הגיע? כי היו שני כוחות מאוד חזקים. ודיברנו על זה הרבה עם מי מכם שככה קצת מקשיב ומתעניין. מצד אחד, אחרי הקורונה חזרו כולם לצרוך ולעבוד ולצאת ולעשות את כל מה שאפשר והיו ביקושים אנחנו קוראים לזה מאוד גדולים שפעלו לעליית האינפלציה. מצד שני, הצד של מי שמייצר, מי שמציע בשפה שלנו, לא הספיק לחזור לכרגיל. מעבר לזה, התחילה המלחמה בין רוסיה לאוקראינה שפעלה לעלייה של מחירי הסחורות, מחירי האנרגיה. וכל זה, גם הביקוש וגם ההיצע הביאו לעלייה מהירה של האינפלציה, כמו שעמרים אמר בתחילת השידור הזה והאינפלציה חרגה מהיעד. ולכן גם בנק ישראל וגם בנקים אחרים, כל העלייה הזאת בקצב האינפלציה זה לא משהו שקרה רק בישראל, זה קרה בכל העולם, ומה שבנקים מרכזיים עשו כמו שהם צריכים לעשות, זה התחילו להעלות את הריבית. בנק ישראל העלה את הריבית מרמה מאוד נמוכה של 0.1 אחוזים עד לרמה של ארבעה אחוזים ושבעים וחמש מאיות, בעצם זאת הרמה שהיינו בה בספטמבר 2023 לפני המלחמה. האינפלציה גם הייתה מאוד גבוהה, הגיעה עד לחמישה אחוזים וארבע עשיריות בתחילת 23, אבל התחילה קצת ככה להתמתן עוד בספטמבר. אז אם להגיע לזמן של ערב המלחמה, היינו במצב שבו אנחנו באינפלציה גבוהה אבל כבר מתחילה להתמתן, עוד לפני ההשפעות של המלחמה. וסביר להניח שאחד הגורמים המרכזיים היה באמת העלאת הריבית של הבנק המרכזי. גם מה שחשוב להסתכל עליו, כמו שהסברתי קודם על ההסתכלות קדימה, הציפיות לאינפלציה, משהו שאנחנו מסתכלים, מה האנשים או השוק חושב תהיה האינפלציה נניח בעוד שנה, הם אמרו שהם, השוק מצפה שהאינפלציה תגיע לסביבות 2.5 אחוזים בעוד שנה. אז זאת אומרת שעוד לפני המלחמה היינו באיזו סביבה של ציפייה להתמתנות. עכשיו מה קרה ערב המלחמה? אז ערב המלחמה היינו באיזושהי סביבה כזאת של התמתנות ואז באה המלחמה שמעבר לכל הדברים הקשים והנוראיים שהביאה איתה גם יש לה השפעות כלכליות, ואחד הדברים הראשונים שהבנק התעניין בהם זה באמת מה צפוי לקרות לאינפלציה בשנה הקרובה. אז גם כשפרצה המלחמה, הבנק כמובן דאג לפעילות וליציבות, אבל המשיך לבחון ולפעול בשביל לשמור על יציבות המחירים.

*מוזיקת מעבר*

עמירם: החזרה של האינפלציה ליעד קרתה יותר מוקדם מכפי שהשוק צפה, נכון? זאת אומרת, לא צפו שזה יקרה כבר בינואר.

סיגל: זה נכון שכשהסתכלנו ערב המלחמה אז הייתה ציפייה שזה יקרה קצת יותר מאוחר, אבל כן במשך 2024. ערב המלחמה וככל שעברו החודשים, כן הייתה הבנה שהאינפלציה תחזור מהר יותר ליעד מאשר מה שהערכנו ערב המלחמה. וזה מתחבר באמת לשאלה איך המלחמה משפיעה על האינפלציה. ופה עוד פעם כמו שדיברנו בהקשר לקורונה, אנחנו יכולים לדבר על ביקוש והיצע.

עמירם: סיגל את אומר שמלחמת רוסיה אוקראינה ליבתה אינפלציה בכל העולם, אבל האם זה תמיד ככה? האם מלחמות יוצרות אינפלציה או אולי דווקא דפלציה, ירידות מחירים?

סיגל: אז זאת שאלה באמת לא טריוויאלית ולא פשוטה להשיב עליה כי למלחמה, גם באופן כללי וגם למלחמה אצלנו כאן כרגע, יש השפעות משני הצדדים. כמו שדיברנו בהקשר לקורונה, היצע וביקש, אז גם פה אפשר לדבר על היצע וביקוש. בכלל כלכלנים אוהבים לדבר הרבה על היצע וביקוש, אז זו דרך טובה לנסות להסביר את הדברים. אז ככה מהניסיון בעולם, בסך הכל אפשר לומר, זה גם דברים שהסתכלנו עליהם, שהרבה פעמים רואים שדווקא ההשפעות שגורמות לעליית מחירים הן קצת יותר חזקות מאלה שגורמות דווקא להאטה באינפלציה. אבל בוא ננסה להבין מה קרה במשק הישראלי, ננסה להסביר מה היו ההשפעות מצד ההיצע ומה היו ההשפעות מצד הביקוש. אז מצד ההיצע, קצת אני חושבת שאייל בפרק הקודם כשהוא דיבר על הפעילות במשק, דיבר קצת. אנחנו יודעים וכולנו זוכרים שבתחילת המלחמה הרבה מאוד מהעובדים לא יכלו לצאת מהבית, בעצם אנשים נשארו בבית, חלק מהעובדים פונו ממקומות המגורים שלהם. כמובן שהרבה מאוד עובדים גויסו למילואים, ולכן היכולת לייצר ולספק את המוצרים והשירותים בצורה רגילה נפגעה. זה אומר בשפה שלנו שההיצע נפגע, שהיה זעזוע שלילי להיצע. דבר כזה שיש מעט מדי ממה שרוצים שיהיה או ביחס למה שיש בדרך כלל פועל לעליית מחירים. אז כשההיצע יורד יש לחצים לעליית מחירים. אבל מצד שני המלחמה גם השפיעה על הביקושים. כולנו זוכרים ויודעים שאף אחד מאיתנו לא ממש יצא מהבית, לא ממש התחשק לנו ללכת לקנות, בטח לא ללכת לראות סרט או לחשוב על לקנות מכונית או איזה מוצר חדש.

עמירם: או דירה או נסיעות לחו״ל.

סיגל: בוודאי לא נסיעות לחו״ל. וזה בשפה שלנו, עוד פעם, זה ירידה בביקושים. כשאנשים לא הולכים לחנויות, כשלא רוצים לצרוך שירותים או מוצרים אז המחירים נוטים לרדת כי אולי מישהו רוצה לנסות בכל זאת למכור, הוא יגיד אוקיי, אולי אני אוריד קצת את המחיר, אני בטח לא אעלה את המחיר בנקודה הזאת. ולכן מצד שני כשהביקוש יורד יש נטייה לירידה במחירים או ירידה בקצב האינפלציה. אז עמדו בפנינו שתי השפעות, מצד אחד השפעת היצע לעליית האינפלציה, מצד שני השפעת ביקוש לירידת האינפלציה. ואיך נדע? קשה באמת להעריך, אבל ככל שאנחנו מבינים ורואים מהאינדיקציות שאנחנו מקבלים וגם מההתפתחות של המחירים בפועל, בינתיים עברו כמה חודשים, נראה שכרגע בשלב הזה לפחות בטווח הקצר, ההשפעות של ירידת הביקוש חזקות יותר. זאת אומרת שיש לחצים דפלציונים אפשר לקרוא לזה או לחצים לאינפלציה נמוכה יותר כרגע בהשפעת המלחמה.

עמירם: וזה מסתדר עם מה שציינת קודם בעצם, שהאינפלציה חזרה לגבול היעד קצת מהר יותר מכפי שצפיתם לפני המלחמה.

סיגל: נכון אבל צריך גם להסתכל לטווח הקצת יותר ארוך. לא ברור שגם בטווח הבינוני והארוך לא נראה השפעות בכיוון ההפוך. יש סיכונים לכאן ולכאן.

עמירם: אז באמת, אז הזכרת את הקורונה. אז ממש כפי שאמרת, בקורונה עצמה ירידות מחירים ומיד אחרי הקורונה התפרצות אינפלציונית חזקה.

סיגל: ממש ככה. אז לא בהכרח שנראה התפרצות אינפלציונית, אנחנו כמובן מאוד מקווים שלא. אנחנו נמצאים במקום אחר, הריבית גם הרבה יותר גבוהה ממה שהיא הייתה בקורונה, 0.1. אבל כן אפשר לחשוב. למשל על זה שאנשים אחרי שהם לא צרכו ולא היו במצב רוח טוב לצרוך, ואם אנחנו מקווים ונקווה שכך יהיה, כל העניין יסתיים במהרה ויסתיים טוב, אז יכול להיות שהסנטימנט של אנשים ישתנה, אנשים כן ירצו להגדיל את הצריכה שלהם, לעשות דברים שלא עשו קודם. יכול להיות ששכר הדירה, אנשים ירצו לשפר ולחזור ולשכור דירות. ומצד שני, אייל דיבר על זה בפודקאסט הקודם, ההיצע של שוק או ענף הבנייה נפגע במידה מסוימת, יכול להיות שנראה השפעות שם לעליית מחירים.

עמירם: לכיוון של עליית מחירים.

סיוון: אז עוד פעם, מוקדם מדי לדבר על הדברים האלה אבל צריך לשים עין ולבחון לא רק את ההשפעות של הטווח הקצר, אלא גם השפעות של הטווח בינוני וארוך יותר. אני רק אגיד עוד מילה אחת, בכל זאת ככל שאנחנו מעריכים כרגע את התפתחות האינפלציה וחטיבת המחקר גם פרסמה את התחזית שלה, אנחנו מעריכים שכמו שאנחנו רואים את הדברים עכשיו, האינפלציה תמשיך ותתמתן לכיוון של שני אחוזים בשנה הקרובה ולקראת 2025.

עמירם: אתם לא רואים איזושהי התפרצות כזאת.

סיג: לא כתרחיש הבסיס, כמובן שתמיד יש סיכונים. אנחנו כבר יודעים שיש דברים שאנחנו לא צופים.

עמירם: כן. Never say never.

סיגל: בדיוק. אבל כרגע התרחיש, וכמובן המדיניות המוניטרית תמיד נמצאת הבנק מסתכל ופועל ככל שנדרש, ואפשר להעריך שככל שהוועדה והבנק יעריכו שיש לחצים אינפלציוניים המדיניות תפעל בהתאם.

*מוזיקת רקע*

עמירם: בנק ישראל הוריד בינואר את הריבית בפעם הראשונה ברבע אחוז. אבל היו לא מעט קולות שקראו לבנק להוריד את הריבית עוד קודם, מיד לאחר פרוץ המלחמה. אז למה זה לא קרה?

סיגל: בואו נחזור לשבעה, שמונה באוקטובר, אנחנו כולנו זוכרים את אי הוודאות הנוראית מעבר לזעזוע עצמו מהדבר האיום והנורא שעבר על כולנו. ואנחנו כן יודעים שמי שמגיב ראשון לדברים האלה זה תמיד השווקים הפיננסיים. מיד רואים את התגובה של השחקנים בשווקים, בשוק מטבע החוץ, בשווקים האחרים לאירועים כאלה שהם זעזוע מאוד גדול שמלווים באי וודאות עצומה, עצומה בימים האלה. ולכן הדבר שהבנק חשב כדבר ראשון, מרכזי, הכרחי לטפל בו עוד בימים הראשונים, זה לדאוג שהיציבות הפיננסית תישמר, שהפעילות וההתנהלות הסדירה של השווקים תישמר. מה שקרה, השבעה באוקטובר היה יום שבת, ביום ראשון הבורסה נפתחה והבנק כבר נקט בצעדים והציע כלים בשביל לשמור על הנזילות. ביום ראשון שוק מטבע החוץ סגור אבל ביום שני הוא נפתח, ועוד ביום שני בבוקר לפני תחילת המסחר בנק ישראל יצא בתוכנית והכריז שהוא יהיה מוכן למכור עד 30 מיליארד דולר בשביל לשמור על היציבות ולמנוע תנודתיות. ואני חושבת ואני חושבת שזה בהחלט הערכה סבירה שהפעולה הזאת הראשונה, המידית עוד לפני שהשוק נפתח בהחלט תרמה לעיצוב של השוק. ואכן ראינו, אמנם היה פיחות בימים הראשונים, שער הדולר עלה, כמובן זה משקף את העלייה של פרמיית הסיכון של המשק הישראלי, אבל תוך תפקוד תקין של השווקים. אם אנחנו רוצים להסתכל על החלטת הריבית שהגיעה בערך שבועיים אחרי תחילת המלחמה לקראת סוף אוקטובר, זה תאריכים שנקבעים מראש. אנחנו קובעים מראש שנה קדימה את התאריכים של החלטות הריבית, אז אותה תפיסה של הבנק שיש חשיבות עליונה ליציבות של השווקים גם הנחתה את הבנק בהחלטת הריבית באוקטובר. וכמו שגם רואים בפרסום של הבנק, קודם כל הדבר הראשון זה לשמור על היציבות כי היא הכרחית. כי בלי זה גם האינפלציה וגם הפעילות תיפגע, ומהשיקולים האלה בוועדה המוניטרית ובראשה הנגיד, קיבלו את ההחלטה שנכון יותר לשמור על רמת הריבית הכללית ללא שינוי בארבעה אחוזים ושבעים וחמש עשיריות, אבל לנקוט בצעדים אחרים משלימים גם בשביל לשמור על היציבות וגם לסייע למשקי הבית ולעסקים לעבור את התקופה הזאת.

עמירם: האם אפשר להעריך שאלמלא האפשרות למכור דולרים בהיקף כל כך גדול, שהיא בזכות העובדה שלבנק ישראל יש עתודות מט״ח מאוד גדולות, אם לא הייתה את האפשרות הזאת ייתכן שהיה לחץ גדול יותר להעלאת ריבית כדי להבטיח את היציבות.

סיגל: יכול להיות, אבל זה דברים של אילו. אבל חשוב להגיד וברור שעצם זה שלבנק ישראל היה מלאי יתרות בסדר גודל של מאתיים מיליארד דולר, בהחלט היה עדיין כרית ביטחון מאוד משמעותית שאפשרה לבנק ישראל לעשות את מה שנדרש באותה העת. בהחלט זה הקל מאוד על הפעלת הכלים, על האפשרות לשמור על יציבות השווקים בלי צורך להעלות ריבית.

*מוזיקת מעבר*

עמירם: אמרת סיגל שהבנק לא הוריד ריבית באוקטובר בתגובה לפרוץ המלחמה, אבל הוא כן נקט במה שקראת צעדים משלימים. זו הייתה מה שנקרא תוכנית המוניטרית או תוכנית נועדה לעודד את הבנקים המסחריים לתת הלוואות בריבית מופחתת לעסקים קטנים. בעצם מכשיר שנולד בקורונה, נכון?

סיגל: נכון, נכון, מאוד דומה לקורונה. ואפשר לומר שבמובן מסוים, עצם זה שעברנו את משבר הקורונה הביא אותנו למשבר הזה קצת יותר מוכנים. התוכנית שהוכרזה על ידי בנק ישראל, המערכת הבנקאית ואחר כך היא הורחבה באמצעות תוכנית בעקרונות דומים לגופי האשראי החוץ בנקאיים באמצעות צעדים קצת אחרים משימוש בעסקאות טריפו, אבל הרעיון הכללי היה שבנק ישראל מספק למערכת הבנקאית הלוואות בהיקף כולל של עד עשרה מיליארדי ש״ח לתקופה של שנתיים. אחר כך זה הורחב גם לאפשרות לתקופה של שלוש שנים בריבית, שהיא לא ריבית בנק ישראל שהייתה אז ארבע שבעים וחמש, אלא בהנחה מסויימת. בארבעה אחוזים שבעים וחמש, פחות אחוז וחצי. אבל הבנקים יקבלו את המקורות האלה רק כדי לתת הלוואות לעסקים קטנים וזעירים שהפדיון שלהם נפגע ביותר מעשרים וחמישה אחוז ובתנאי שהריבית הממוצעת על ההלוואות האלה לא תעלה על ריבית הפריים. אז זה היה שישה אחוזים עשרים וחמש, היום זה שישה אחוזים. השילוב הזה של מתן מקורות זולים יותר לבנקים תוך דאגה שזה מופנה למי שנפגע ביותר ודאגה לזה שזה יהיה במחיר הוגן, שימש כלי שיכול היה, שעדיין ועדיין בתוקף, שיכול לסייע למי שצריך עזרה ונזילות, בעיקר נזילות בשביל לעבור את התקופה הקשה הזאת. למרות שבאותה העת בנובמבר, הריבית של בנק ישראל לא הופחתה. אבל הריבית שהיית אפקטיבית לאותם, עדיין לאותם עסקים שנפגעו, הריבית שהם ראו בפניהם, התנאים שלה הוקלו.

עמירם: מעניין. בעצם את אומרת, מה שהבנק המרכזי עשה כאן זה שבמקום להוריד ריבית כללית, הוא פתח תוכנית שמאפשרת בפועל סוג של הורדת ריבית לסקטור שהבנק חשב שצריך את העזרה הזאת.

סיגל: נכון, נכון. אז ברור שהורדת ריבית כללית משפיעה על כל המשק ויכולה לעזור.

עמירם: שער החליפין.

סיגל: יכולה לעזור גם למשקי בית וגם לעסקים שלא נפגעו, אבל מצד שני, כמו שאתה אומר, היא עלולה גם, אולי באותה העת הייתה דאגה ליציבות של השווקים ולכן המחשבה הזאת שהורדת ריבית כוללת שיכולה להשפיע גם על השווקים אולי עדיף לחכות איתה, כמו שהוועדה החליטה, ולפעול במקביל בצעדים נוספים. כמובן נעשו עוד הרבה צעדים של הפיקוח על הבנקים שמדוברים בהזדמנויות בפודקאסטים אחרים.

עמירם: אוקיי, אם ככה אז מה קרה בינואר שדווקא בינואר החלטתם בכל זאת להוריד את הריבית?

סיגל: אז אתה צודק. אז רק בשביל להשלים, אז באוקטובר, בסוף אוקטובר הייתה החלטה של הבנק שמהשיקולים שדיברנו עליהם ההחלטה הייתה להשאיר את הריבית ב4.75. הייתה לנו עוד החלטה בנובמבר, שגם שם עדיין הסיפור היה אותו סיפור, עדיין אי וודאות מאוד גדולה, חשיבות מרכזית לשמירה על יציבות השווקים, ולכן ההחלטה הייתה זהה, להשאיר את הריבית על 4.75. ואז הגיעה ההחלטה הבאה שהיא נקבעה כבר מראש להיות באחד בינואר, ממש עם פתיחת השנה 2024. ואני אנסה לספר ככה ולתאר מה קרה בין נובמבר לינואר. אז קודם כל עבר עוד זמן כמובן והצטבר מידע. קודם כל ראינו שהשווקים הפועלים בסך הכל באופן תקין, ומה שמאוד בלט זה שהיה איסוף של שער חליפין שבסוף דצמבר, תחילת ינואר עמד על שלושה שקלים ושישים אגורות אחרי שהוא היה 3.75 בנובמבר ולפני כן הגיע כבר ליותר מארבעה שקלים. ראינו גם התאוששות בשווקים הפיננסיים המקומיים. בשוק המניות, בשוק אגרות החוב, בהחלט נתן לנו תחושה יותר טובה על זה שהיציבות בשווקים אכן מתבססת והיא משהו שתמיד צריך להדאיג, אבל אולי קצת פחות. ולכן בכלל היה איזשהו, הייתה אפשרות לקשב ולבחינה של האם הגיע הזמן להוריד ריבית משיקולים של פעילות ואינפלציה. יכולנו לשים קצת בצד את היציבות ולבחון מה קרה. וגם שם קיבלנו מידע נוסף. בינתיים התפרסם מדד נובמבר, הוא התפרסם באמצע דצמבר והוא הראה כמו שדיברנו קודם על המשך האטה באינפלציה. היינו ב3.3 אחוזים. ראינו גם בציפיות באינפלציה שככה הן מראות חזרה ליעד כבר בתחילת 24, גם דיברנו על זה. ראינו שהפעילות והתעסוקה מתאוששים אבל עדיין, גם על זה דיברנו, הביקושים נותרו נמוכים. זאת אומרת שבדיוק בהקשר של מה שהסברנו קודם של הביקוש וההיצע, עדיין ההערכה היא שהביקוש הוא הדומיננטי. זאת אומרת שהכוחות הם עדיין לא להאצה באינפלציה אל לירידה באינפלציה, הכל מתחבר. בשוק הדיור ראינו האטה וגם באשראי ראינו האטה מסוימת. והדבר הנוסף זה שגם בעולם, משהו שאנחנו לא שולטים עליו אבל מסתכלים עליו, בהחלט רואים גם התמתנות באינפלציה וככה בפעילות ויש הערכות שהבנקים המרכזיים האחרים גם הולכים לכיוון של הרחבה או הורדה מדורגת בריבית. ולכן כל זה הביא את הוועדה להערכה שיחד עם זה שממשיכים לדאוג ליציבות הפיננסית, בהחלט אפשר להוריד את הריבית, בינתיים זאת החלטה אחת, לארבע וחצי על רקע הפעילות והאינפלציה.

*מוזיקת מעבר*

עמירם: מבין ההחלטות שהזכרת, אפשר לומר איזו החלטה הייתה הכי קשה, מבלי לפרט יותר מדי?

סיגל: לצערי אני לא יושבת בחדר, אני גם לא זבוב באותו החדר שמחליטים עליו. אני יכולה להעריך שלמרות שאולי זה, התשובה שלי לא תהיה צפויה, דווקא ההחלטות באוקטובר ונובמבר שהיו בשיא אי הוודאות של המלחמה ובחלק הבאמת מאוד, שהזעזוע עוד היה מאוד גדול, במובן מסוים אולי הן היו יותר קלות כי זה היה ברור שחייבים לשמור על היציבות הפיננסית. נדמה לי שההחלטה בינואר, כמו שתיארתי שכבר יש מצד אחד יותר יציבות מצד שני עדיין אי וודאות, יש ירידה באינפלציה, לא ברור, הפעילות משתפרת אבל לא ברור אם זה היצע או ביקוש, נדמה לי שהיא דווקא הייתה מורכבת יותר, אבל בסופו של דבר הוועדה קיבלה את ההחלטה שהיא כנראה ההחלטה הנכונה.

עמירם: נקווה.

סיגל: בהחלט.

עמירם: כן, אז הורדת הריבית יצרה באופן טבעי ציפיה שאנחנו בתחילתה של מגמה חדשה של הורדות ריבית, אבל זה לא בוודאות, נכון? זה לא…

סיגל: ברור שתוואי הריבית בשנה הקרובה תלוי בהרבה מאוד גורמים. תלוי גם בגורמים חיצוניים למשק הישראלי, למשל מה יקרה למחירי הסחורות, מה יקרה לשער החליפין במשק, וגם מה תהיה המדיניות התקציבית של הממשלה, יש לה השפעה גם על הביקושים במשק אבל גם על בכלל, על איך השווקים בעולם רואים את המשק הישראלי ולכן גם על היציבות של שער החליפין והשווקים הפיננסיים האחרים. כרגע, בכל זאת אני אגיד שתחזית חטיבת המחקר שפורסמה בתחילת ינואר עם החלטת הריבית כן מעריכה שהתוואי הזה של הורדת ריבית יימשך, כך שבסוף 24 נהיה סביב ארבעה אחוזים שלושה אחוזים ושלושת רבעי בריבית. זה לא התחייבות של הוועדה, זה תחזית של חטיבת המחקר. היא תלויה בהתפתחויות, בפעילות, באינפלציה, ביציבות בשווקים ואנחנו מאוד מקווים שאכן ההתפתחויות יהיו כאלה שיאפשרו הורדה איטית ומתונה ומדודה של הריבית.

עמירם: אפשר לומר שזו תחזית שהיא מנקודת מבט די אופטימית בסך הכל.

סיגל: אנחנו מקווים שיהיו סיבות טובות לאופטימיות. לא רק בהקשר של האינפלציה, אלא בדברים החשובים יותר שכולנו נמצאים בהם היום.

עמירם: טוב בנימה אופטימית, תודה רבה סיגל.

סיגל: תודה רבה לך עמירם.

עמירם: עד כאן פרק נוסף בפודקאסט הצד השלישי של המטבע. תוכלו לשמוע אותנו ביישומון ההסקטים החביב עליכם. ספוטיפיי, אפל פודקאסט, דיזר, גוגל פודקאסט, אמזון, מומלץ להירשם כדי לקבל עדכונים על פרקים חדשים. בקרו גם באתר בנק ישראל, שם תוכלו לצפות בעוד הרבה חומרים מעניינים שהפקנו עבורכם. תודה לניר לייסט ולאור שמיר על ההפקה, תודה לכם על ההאזנה, אני הייתי עמירם ברקת ואנחנו נשתמע בפרקים הבאים.