פרק 4
דמיינו שיום אחד בנק ישראל מחליט להוציא שטר כסף הנושא את הדיוקן שלך או שלך. ולא, זה לא בגלל שאת או אתה אישיות דגולה או שיש צורך להנציח את פועלך. אתה בן אדם רגיל לגמרי, אנונימי אפילו, אף אחד לא יודע שזה אתה שמופיע על השטר, ובכל זאת בכל פעם שתשלוף או תשלפי מהארנק נניח שטר של חמישים שקלים, תמצאי את עצמך מביטה בפרצופך. איך תרגישי? איך יגיבו החברים שמזהים אותך? מה יגידו במשפחה? נשמע מופרך, נכון? אז זהו, שזה באמת משהו מאוד מאוד חריג. לא רק בישראל, אלא בכלל בעולם. ובכל זאת, זה קרה בישראל בשנת 1960. גבר ואישה אמיתיים לגמרי אבל אנונימיים, הונצחו על גבי שטר כסף של חמישים לירות. האישה שהופיעה על גבי השטר נמצאת איתנו כאן בפרק הזה של הפודקאסט של הצד השלישי של המטבע. היא היום בת שמונים וחמש, אבל זוכרת מצוין את הסיפור שתשמעו בעוד רגע.
צרויה: חברות שלי אומרות לי, צרויה, כל פעם הם שומעים הרצאה על שטרות כסף, הם אומרים להם אנחנו מכירים, היא חברה שלנו.
הצד השלישי של המטבע, פודקאסט מבית בנק ישראל.
שלום לכם, אני עמירם ברקת ואתם מאזינים לצד השלישי של המטבע. הפרק שלנו היום מוקש לנשים. הנשים שהופיעו או מופיעות על השטרות הישנים והחדשים, נשים משמעותיות שלכל אחת מהן יש תרומה כזאת או אחרת בעיצוב חזון המדינה. אבל כדי לספר לכם את הסיפור הזה אני מעביר את שרביט הדיבור אל רוית דקל, אוצרת מרכז המבקרים של בנק ישראל.
רוית: אתה מוכן להסתכן בהערכה כמה נשים הופיעו עד היום על השטרות בישראל?
עמירם: קרוב לעשר?
רוית: אתה אופטימי באמת. אתה תכף תדע התשובה, אבל בוא נתחיל מהתחלה.
אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינת ישראל.
הסיפור שלנו מתחיל בעצם עם קום המדינה. שנת 1948, עדיין אין בנק מרכזי, השטרות הראשונים מונפקים לא על ידי בנק ישראל, הוא עדיין לא קיים כאמור אז אנחנו מדברים על הנפקה של בנק אנגלו-פלסטינה. שש שנים מאוחר יותר ב1954 קם הבנק המרכזי, אנחנו מתחילים לדבר על הנפקת השטרות. שטרות הם סמל מדינה, יחד עם הקמת מדינה מתחילים להיווצר הסמלים שלה. אם זה דגל, אם זה המנון, אם זה סמל המדינה, ובמקרה שלנו גם כסף. כך שמעבר לערך השימושי שלו כאמצעי תשלום יש לו גם משמעות סמלית לאומית.
באותה תקופה לא יהיו אפליקציות לתשלומים, אפילו לא כרטיסי אשראי, כך ששטרות ומטבעות היה הדבר היחיד שאפשר היה להשתמש בו. אבל שטר הוא לא דף לבן חלק, אז איך קובעים מה או מי הופיע על גבי שטר?
עמירם: בתור עובד ציבור הייתי אומר שבמכרז, אבל אני מניח שגם מכרזים לא היו אז.
רוית: אז בוא נראה מה קורה בעולם בעניין הזה. בעולם מקובל להנציח סמלים מקומיים, מקומות ובדרך כלל הכי הרבה אישים, אישים בולטים על גבי השטרות. אבל כשקמה מדינת ישראל לא הייתה מספיק פרספקטיבה של מרחק של זמן כדי להחליט מי הן הדמויות שראוי להנציח על גבי שטרות. לכן החליטו שעל סדרת השטרות הראשונה יופיעו נופים, נופים של ארץ ישראל כמובן.
עמירם: אוקיי, האמת שזה עושה הרבה שכל כי באותה תקופה היו הרבה מאוד עולים חדשים שלא הכירו את הארץ, אז בעצם השטרות האלה נועדו להשיג מטרה כפולה, גם מטרה חינוכית.
רוית: והם גם היו מאוד יפים ומאוד ייחודיים, מתקדמים לזמנם, ולמרות זאת הציבור מאוד לא אהב אותם, תתפלא לשמוע. וזה לא בגלל הנופים, אלא בגלל הציורים האבסטרקטיים שהופיעו בגב השטרות. הציורים האלה המופשטים היו מאוד לא מובנים לציבור. למה בעצם בחרו לשלב אותם על גבי השטרות? כדי להקשות על זייפנים. אנחנו לא בתקופה שבה כל אחד יכול לסרוק בטלפון שלו כל דוגמא כמעט, והציורים האבסטרקטיים נועדו להקשות על זייפנים, אבל הציבור לא התחבר לזה. הוא לא הבין את הציורים האלה, הם נתנו להם אפילו את השם המפלצות והביקורת הציבורית הייתה כל כך משמעותית והגיעה לידי זה שנשיא המדינה דאז יצחק בן צבי כתב מכתב לנגיד הראשון דוד הורוביץ ובו הוא מביע תמיהה על הבחירה של בנק ישראל לייצר שטרות עם ציורים כל כך לא מובנים. הוא אפילו כותב לו, אני לא מבין גדול בציורים מסוג פיקאסו, אבל אני מניח שאם אני לא מבין, רבים לא יבינו כמוני.
עמירם: לא נעים.
רוית: לא, לא נעים. ואגב מהר מאוד הנגיד עונה לו שבעצם תכנון של שטרות, דבר שנכון עד היום, זה פרויקט ממושך, לוקח כשלוש שנים, זה התחיל עוד לפני שבכלל הוקם בנק ישראל, אבל הוא קובע שמעתה ואילך לעתיד תוקם ועדה חיצונית לבנק ישראל, ועדת מומחים עם אנשי ידע ודעת מתחומים שונים והוועדה הזאת בעצם פועלת עד היום והיא נקראת הוועדה לתכנון שטרי כסף מעות ומטבעות זיכרון והיא ממשיכה לייעץ לנגיד.
עמירם: אחרי ההודעה סדרת שטרות עם ציורים מופשטים בנק ישראל מוציא סדרת שטרות חדשה, ואיך לומר את זה בשפה של אז, האסימון נפל.
רוית: לגמרי, ועושים שינוי והסדרה החדשה, סדרת הדמויות. בדיוק מה שאנשים אוהבים, מתחברים אליו, ובאמת לסדרת השטרות החדשה נבחרה קבוצה של דמויות, אבל דמויות אלגוריות. זאת אומרת לא דמויות של אנשים ממשיים אמיתיים, אלא דמויות מייצגות שייצגו את קבוצות האוכלוסייה השונות במדינת ישראל הצעירה ותחומי עשייה.
עמירם: והייתה ביניהם אישה?
רוית: בהחלט. ואפילו על השטר הראשון. על גבי השטר הראשון בסדרה הופיעה אישה. זאת האישה הראשונה בסיפור שלנו אבל בערך, כי אמרנו שהיא לא באמת אישה אמיתית, והיא החיילת, החיילת הנח״לאית. מדובר בדמות שהורכבה מכמה צילומים של חיילות אמיתיות, והמעצבים, האחים שמיר יצרו מתוך הצילומים האלה איזושהי דמות של חיילת אידיאלית.
עמירם: שהיא גם חיילת אבל גם חקלאית, אני זוכר…
רוית: היא החזיקה סל תפוזים, הרי הנח״ל הוא בעצם נוער חלוצי לוחם שסימל גם את ההתיישבות, וברקע נראו גם שדות חקלאיים, זה היה השטר הראשון.
עמירם: ויש מישהי ששימשה מודל לדבר הזה?
רוית: היו אני חושבת או ארבע או חמש נשים, חיילות שצולמו. ואתה יודע זה מצחיק, אבל לפעמים מגיעים אלינו למרכז המבקרים, מגיעה אישה מבוגרת ואומרת אני החיילת על גבי השטר. אז כמובן שאין אישה אחת כזאת שהיא החיילת, אבל יש ואכן גם נפגשנו עם אחת הנשים שצולמה במסגרת עיצוב השטר הזה.
עמירם: איזה עוד דמויות מופיעות בסדרה הזאת?
רוית: אז יש לנו את הדייג שסימל את ההתפתחות של הדייג ואת החקלאות, יש את הדמות של הפועל או הבנאי שסימל את הבנייה והתעשייה, והמדען שמסמל את המדע, המחקר, השאיפה להתפתחות טכנולוגית של המדינה כבר בימים הראשונים שלה.
עמירם: מעניין אם היו עושים סדרה כזאת היום והיו בוחרים את המקצועות הייצוגיים, אני מניח שדייג כבר לא היה שם. מעניין מה היו שמים במקומו, אני יודע, אולי הייטקיסט?
רוית: נשמע יותר הגיוני. לפעמים אנחנו שואלים ילדים שמגיעים לביקור במרכז המבקרים ואף אחד לא אמר לנו דייג.
עמירם: טוב רוית, אז עד עכשיו יש לנו שטר, שטר החיילת שעליו מופיעה אישה, אבל זו איננה אישה אמיתית, אלא דמות פיקטיבית שמורכבת בעצם חמש נשים שונות שדגמנו עבור המעצבים. אבל אנחנו כבר ממש קרובים לאישה האמיתית הראשונה שהופיעה על שטר בישראל, נכון? זאת בעצם האישה ששמענו בתחילת הפרק.
רוית: בהחלט. היה עוד שטר אחד, השטר האחרון בסדרה, והוא הונפק בשנת 1960, שטר בעריך של חמישים לירות.
עמירם: וזה בעצם השטר שעליו התחלנו לדבר בתחילת הפרק.
רוית: נכון. זה שטר מאוד מאוד מיוחד, שטר החלוצים. הוא מיוחד בכמה היבטים. קודם כל לא מופיעה עליו דמות אחת, אלא שתי דמויות ואני לא מכירה שטרות עם שתי דמויות.
עמירם: עד כדי כך? זה תמיד רק דמות אחת.
רוית: זה הדבר הנפוץ בוא נגיד, אני לא רוצה להתחייב על אם יש בעולם עוד דוגמא כזאת, אבל זה בהחלט מאוד חריג. היו גבר ואישה על השטר הזה. גם בהקשר הזה בעצם יש לנו כאן שוויון מגדרי ולא רק זה, אלא שהגבר אשכנזי והאישה בחורה צעירה תימניה. אז היה מכוון. אנחנו יכולים לראות מפרוטוקולים של הוועדה שהייתה כוונה, ואני חושבת שאפילו זו הייתה לבקשתו של בן גוריון איזושהי דרך להראות את קיבוץ הגלויות במדינת ישראל הצעירה.
עמירם: אז ממש אפשר לומר על השטר הזה שהוא הקדים את זמנו.
רוית: לגמרי, ומסתכלים שם שני חלוצים במבט קדימה עם הרבה תקווה אל החיים במדינת ישראל החדשה.
צרויה: בן גוריון רצה שיהיו זוג חלוצים בנגב. ויש פה בתמונה בשטר שאנחנו עומדים רואים את הנגב ובתים של פעם, אתה יודע, כמו בית של בן גוריון שהיה לו בשדה בוקר.
רוית: אלה באמת גם לא דמויות אלגוריות כמו הדמויות האחרות שהופיעו על גבי הסדרה הזאת, אלא פעם ראשונה מדובר באנשים ממשיים, אבל אנשים אנונימיים. שזה גם, זה דבר שהוא מדהים והוא לא יעלה על הדעת. דמיין שאתה הולך ברחוב ומישהו פונה אליך ומבקש לצלם אותך לשטר, והנה.
צרויה: אני הייתי כבר שנה משוחררת מצה״ל, ב-56 השתחררתי. אתה רואה עכשיו כמה אני זקנה?
שנה אחריי אחותי השתחררה. כשהיא השתחררה אז היה מבקר אצלנו מישהו שהיה איתה בצבא ועבד עם האחים שמיר שהם איירו בולים ושטרות כסף. הוא היה מבקר אצלנו הרבה, יום אחד הוא בא ואומר, אתן יודעות, הם הולכים להוציא שטר של חמישים לירות ואני רוצה שאת תהיי. אמרתי לו, מי אני? הוא אומר כן, אני רוצה שאת תהיי על השטר. אמרתי לו, תחפש מישהי אחרת, אני לא רוצה להיות על השטר. מה פתאום אני?
עמירם: תגידי רוית, איך נוצר הקשר עם צרויה?
רוית: אז זה סיפור נחמד. בשנת 2019 לא מזמן, הגיעו למרכז המבקרים שתי אוצרות שבמסגרת שבוע האיור בתל אביב החליטו לעשות תערוכה על שטר החלוצים. הן רכשו עשרים שטרות ונתנו אותם לעשרים אומנים, וביקשו מהם לצייר את ישראל כפי שהם רואים אותה היום. זאת אומרת, בעצם יש כאן איזה שהוא חזון של שני חלוצים שמסתכלים על המדינה בתקווה, והנה אנחנו מדברים על שישים שנה מאוחר יותר בערך, מה הם רואים, איך הם רואים לנגד עיניהם את ישראל של היום.
עמירם: אוקיי.
רוית: והתערוכה נפתחה בגלריה בנווה צדק, וממש כמה ימים לפני כן כבר היה פרסום ליד הגלריה ועובר ברחוב האחיין של צרויה. והנה דודה שלו, הוא אומר לעצמו דודה צרויה, היי אני מכיר אותה. אני מכיר גם את השטר הזה. והוא פונה אלינו ונכנס לגלריה בעצם, וכך נוצר הקשר.
צרויה: יום אחד הוא בא, אומר לי מחר בשעה אחת וחצי את בפוטו צלמניה פרי אור, מול מוגרבי. אז לא הייתה לי ברירה. הוא אמר את מוכרחה לבוא כי יבוא גם הבחורצ׳יק שצריך להיות איתך על השטר וזהו. לא הייתה לי ברירה, באתי למחרת אחרי העבודה באחת וחצי. והכרתי שם את הבחור שהיה צריך להופיע איתי על השטר. הוא היה צנחן, הוא היה עוד בצבא. והוא היה גבוה ואני הייתי קטנה לידו. והעלו אותנו על הגג להצטלם והניחו לבנים שאני אהיה קצת יותר גבוהה שלא יהיה הפרשי גובה ביני לבינו וצילמו. וזהו.
עמירם: אז אם חשבתם שהעובדה שהיא מופיעה על השטר סחררה את ראשה של צרויה שלנו, אתם כנראה לא מכירים אותה.
צרויה: לא, מה פתאום, אף אחד לא זיהה. אני גם לא סיפרתי. אני יודעת, מה אני אגיד לך, לא סיפרתי. לא חשבתי על זה בכלל. לא ייחסתי לזה, אני יודעת, יותר מאוחר סיפרתי. אחרי הרבה זמן. שכבר השטר כבר לא היה, לא השתמשו יותר בשטר חמישים לירות.
עמירם: אז היא אולי לא התרגשה מהסיפור, אבל החברות שלה דווקא כן. והן מתרגשות מסתבר עד היום.
צרויה: חברות שלי אומרות לי, צרויה, כל פעם הם שומעים הרצאה על שטרות כסף, הם אומרים להם אנחנו מכירים, היא חברה שלנו.
רוית: אתה יודע שאחרי השטר הזה בעצם אין יותר שטרות שמופיעים בהם אנשים בעודם בחיים. זו הייתה החלטה שהתקבלה שבעצם…
עמירם: מה היו הסיבות?
רוית: אני לא יודעת בדיוק אבל אני יכול להניח שצריכים לראות פרספקטיבה של עשייה, כאן אנחנו מדברים על אנשים אנונימיים אבל אנשים שהם כבר עבר זמן מאז שהם פעלו ותרמו וגם רואים את העומק של התרומה שלהם וההשפעה לאורך זמן, וכך יוצא שבעצם צרויה ואריה זכרונו לברכה היו שני האנשים היחידים שאי פעם יכלו לשלם בשטר שהם מופיעים על גביו.
עמירם: מה אנחנו יודעים באמת על אריה אייל הצנחן?
רוית: אנחנו יודעים שהוא כבר לא בחיים ואנחנו מאחלים לצרויה שנים ארוכות וטובות.
עמירם: כמובן. אז באמת היא בן אדם מיוחד, הבן אדם היחיד בישראל שמופיע, ומהבודדים בעולם שעדיין בחיים ומופיע על גבי שטר כסף. אבל בואי נתקדם בשנים, אנחנו כבר בסוף שנות השישים ובנק ישראל מוציא סדרה חדשה של שטרות, הסדרה הזאת זוכה לשם סדרת האישים. מה אפשר לומר עליה רוית?
רוית: אז קודם כל באמת פעם ראשונה שיש לנו אישים בולטים ממשיים שתרמו תרומה משמעותית למדינת ישראל. אנחנו כבר עשרים שנה בערך מהקמת המדינה. שטר זה סוג של הנצחה, והסדרה כללה את הדמויות אלברט איינשטיין, חיים נחמן ביאליק המשורר הלאומי, חיים ויצמן ובנימין זאב הרצל. עמירם אתה מזהה איזשהו מכנה משותף?
עמירם: בואי נחשוב על זה, כולם גברים?
רוית: כן, לא הייתה אף אישה אחת בסדר הזאת. רק בסדרה הבאה שהונפקה החל משנת 1975 מופיעה האישה המוכרת הראשונה בסיפור שלנו, והיא הנרייטה סולד שהייתה פעילת ציבור, עסקה בחינוך, בספרות וביהדות. היא הקדישה את חייה ובעצם פעלה לקידום הרעיון הציוני והעם היהודי. אישה מאוד מיוחדת, היא הייתה מיוזמי הקמתה של ההסתדרות הציונית הדסה בארצות הברית בשנת 1912 ועמדה שנים רבות בראשה ובשנת 1920 היא עולה לישראל. היא הייתה חברה בהנהלת ההסתדרות הציונית העולמית והיא נודעה בכינוי אם הישוב בזכות הפעילות הרבה שלה בארגון עליית הנוער אותו היא ייסדה, והיא סייעה להציל עשרות אלפי ילדים בתקופת השואה. מעניין לספר שיום המשפחה בישראל מצויין בל׳ בשבט שהוא תאריך מותה של הנרייטה סולד שכונתה גם אם הילדים, וזאת עמירם למרות שלא היו לה ילדים משל עצמה.
עמירם: מה שמפתיע אותי זה שאם היית שואלת אותי, אני מניח שגם אם היית שואלת כל אדם ברחוב הניחוש הראשון היה גולדה מאיר, אז מסתבר שהיא לא הראשונה.
רוית: אתה מניח נכון, ואני שואלת. הרבה פעמים כשאני עושה את ההרצאה הזאת במרכז המבקרים שלנו, אני שואלת כמה נשים היו על השטרות, איזה נשים אתן זוכרות והשם הראשון שעולה זה השם של גולדה.
עמירם: אני זכרתי אותה בתור עשרה שקלים חדשים, אולי זה מסגיר.
רוית: נכון. היא באמת לא רק מופיעה, גולדה מאיר מאירסון במקור, על שטר אחד אלא על שניים. היא הייתה ראשת ממשלת ישראל הרביעית, האישה הראשונה והיחידה בתפקיד הזה עד היום, אנחנו מקווים שיהיו לנו עוד, ולפני שהיא הייתה ראשת הממשלה, היא שימשה כשרת העבודה ושרת החוץ, ולא סתם שהיא הופיעה על שני שטרות, אלא אחד מהם היה גם השטר בעריך הגבוה ביותר שהונפק אי פעם במדינת ישראל, עשרת אלפים שקלים.
עמירם: אנחנו מדברים כמובן על שטר של עשרת אלפים שקלים ישנים שהוחלף בשנת 1985 בשטר של עשרה שקלים חדשים.
רוית: נכון, נכון.
עמירם: טוב, עוד שאלה אם אנחנו כבר הזכרנו את גולדה, משהו שתמיד סיקרן אותי. הצבע הזהוב של השטר הזה, זה במקרה או שזה בכוונת מכוון?
רוית: טוב, זאת כבר אגדה, אני לא יודעת אם היא אמיתית, אבל בהחלט אפשר למצוא קשר בין שטרות ובין הצבעים שלהם. גולדה גולד, השטר היה מוזהב כתום. אגב, גם היום יש לנו את השטר של לאה גולדברג בצבע מוזהב כתום, אבל יש עוד כמה שטרות שאפשר למצוא קשר בין הצבע שלהם לבין הדמות שמופיעה עליהם. למשל בן גוריון הופיע על שטר בצבע חום כמו צבע המדבר, הנגב. יש לנו את השטר של הרמב״ם בצבע ירוק, שהוא צבע הרפואה וצמחי מרפה, היה לנו שטר עם רוטשילד שעליו גם אשכול ענבים וזה צבע של היין, אז אפשר בהחלט לפחות בוא נגיד להשתעשע בחיפוש קשר בין הדמויות והצבעים של השטרות.
עמירם: צריך לנבור בפרוטוקולים, אולי נגלה שם את התשובה.
רוית: כן. אגב היום הצבעים של השטרות נקבעו בהתייעצות עם מומחים ללקויות הראייה כדי לעשות את הצבעים צבעים בולטים שקל יהיה לזהות אותם.
עמירם: אנחנו כבר מתקרבים לסיום הפרק ועד עכשיו ספרנו בסך הכל ארבע נשים. אחת אלגורית, אחד אנונימית, הנרייטה סולד, גולדה מאיר, אבל אני מבין שדווקא בשנים האחרונות משהו השתנה לטובה ואנחנו דווקא מסיימים בנימה אופטימית, נכון רוית?
רוית: נימה אופטימית, שוויון מגדרי, סדרת השטרות הנוכחית, סדרה גימל של השקל החדש. פעם ראשונה יש לנו שוויון מגדרי. שתי נשים ושני גברים על גבי שטרות הסדרה. יש לנו את רחל המשוררת, את שאול טשרניחובסקי, את לאה גולדברג ואת נתן אלתרמן. וזאת גם פעם ראשונה שיש לנו רק אנשי רוח ותרבות על השטרות. זאת גם החלטה או המלצה בעצם של הוועדה. אנחנו יכולים לראות גם ששטרות משקפים את רוח התקופה, הם לא נולדים בחלל הריק. והשוויון המגדרי על גבי השטרות משקף גם התפתחות בנושא הזה של שוויון מגדרי ואת רוח התקופה בהקשר הזה, וכמובן שעוד דרך לפנינו אבל לפחות מבחינת השטרות אנחנו כבר לגמרי בשוויון.
עמירם: אם נחזור לשאלה ששאלת אותי בתחילת הפרק, אז כמה נשים הגענו?
רוית: אז תראה, זו ספירה קצת מורכבת. אפשר להגיד שיש, אם כי לא כולן נשים ממשיות אמיתיות, אבל אם אנחנו רוצים להעלות קצת את הספירה ולסיים בנימה עוד יותר אופטימית, אז אפשר לספר עוד סיפור אחד. להוסיף דמות שביעית על שטר מאתיים שקלים שעליו הופיע שזר. חוץ מזה שהוא היה נשיא המדינה השלישי הוא היה שר החינוך והוא בעצם תרם תרומה משמעותית לחקיקת חוק חינוך חינם ובדרך כלל על השטר או בגב השטר יש ציור שקשור לפועלה של הדמות ובמקרה הזה ילדה, תלמידה שיושבת וכותבת במחברת שלה וממנה יוצאות אותיות, שלום כיתה א׳. אז אם אתה רוצה לספור עוד דמות…
עמירם: אבל אנחנו גם לא יודעים. אנחנו לא יודעים מי היא, נכון? אין לנו מושג.
רוית: לא. אנחנו לא,יש איזשהו… גם כאן יש איזשהו מכתב שהגיע שאמא שטענה שזאת הבת שלה אבל המתמטיקה לא הסתדרה.
עמירם: זה היה מרתק, תודה רבה רוית.
רוית: תודה לך.
עד כאן עוד פרק בפודקאסט הצד השלישי של המטבע. תוכלו לשמוע אותנו ביישומון ההסקטים החביב עליכם. ספוטיפיי, אפל פודקאסט, דיזר, גוגל פודקאסט, אמזון, מומלץ להירשם כדי לקבל עדכונים על פרקים חדשים. בקרו גם באתר בנק ישראל, שם תוכלו להגיב על הפודקאסט או להאזין ולצפות בעוד הרבה חומרים מעניינים שהפקנו עבורכם. תודה לכם על ההאזנה, אני הייתי עמירם ברקת ואנחנו נשתמע בפרקים הבאים.
הצד השלישי של המטבע, פודקאסט מבית בנק ישראל.