פרק 25

פרק 25

70 לבנק ישראל:  השנים הראשונות

משה שרת: הערב בכינוס החגיגי הזה אנחנו מסמנים הקמת נדבך חדש לבניין מדינתנו. על ידי הכרזה על ייסוד הבנק הממלכתי למדינת ישראל, שייקרא בנק ישראל.

עמירם ברקת: זה היה ראש ממשלת ישראל, משה שרת, בטקס ההכרזה על פתיחת בנק ישראל ב30 בנובמבר 1954, לפני 70 שנה בדיוק. שלום לכם, אתם מאזינים לצד השלישי של המטבע, הפודקאסט של בנק ישראל. אני עמירם ברקת ממחלקת התקשורת של הבנק. ויחד איתי נמצא כאן דקוטור צדוק אלון, שניהל את מרכז המבקרים של הבנק, ולפני כן את יחידת הנפקת המטבע, וממש לאחרונה ערך יחד עם פרופ' נתן זוסמן, שעמד בראש חטיבת המחקר של הבנק, את הספר, לציון 70 שנה להקמת בנק ישראל. שלום, צדוק.

צדוק אלון: שלום, עמירם.

עמירם: אז הפרק שאתם שומעים מתוך הסדרה, שאנחנו מכינים לקראת אירוע ציון 70 שנה לבנק ישראל, יוקדש לשנים הראשונות לפעילותו. של בנק ישראל. הצלע השלישית בשיחה שלנו, שאינו נמצא כאן, הוא דב גניחובסקי, שעבד בבנק ישראל מיום הקמתו, ועד שנת 1973, ושימש יועץ בכיר לנגיד הראשון, דוד הורוביץ.

דב גניחובסקי:  הורוביץ מופיע יום אחד, הוא היה בקונסוליה ההולנדית וראה את הדו''ח של הבנק ההולנדי. לקח את הדו''ח, זרק לנו על השולחן, ואמר, "כזה, אני רוצה.'' הבעיה הייתה, לא יכול היה כתוב בהולנדית.

עמירם: את השיחה עם דב הוקלטנו, צדוק ואני, בביתו, בקיץ 2023. נשלב מתוכה קטעים שיאפשרו לכם, המאזנים, לצלול לאווירה של אותן שנים. צדוק, הרקע להקמת הבנק. אנחנו יודעים שבנק ישראל הוקם ב-1 בדצמבר 1954. זה היה שש וחצי שנים לאחר הקמת המדינה.

צדוק: נכון.

עמירם: שתי שאלות, למה זה לקח כל כך הרבה זמן ואיך הסתדרו בלי בנק מרכזי?

צדוק: האמת שצריכים להתחיל עם הרצל, כמה שזה נשמע מטמיע ותמוה, צריך להתחיל עם הרצל. למה? כי יש קשר בין התפתחות המערכת הבנקאית המסחרית לבין התפתחות הבנק המרכזי.

עמירם: אז בוא נתחיל עם חוזה המדינה.

צדוק: יפה, אז בוא תרשה לי רק לקרוא מה אומר הרצל, מתוך מאמר שהוא כתב בעיתון שהתפרסם בגרמניה ב1903. הוא אומר: "התנועה הציונית זקוקה למכשיר פיננסי בעל יעילות וטוהר מידות על מנת להשיג את מטרותיה. התנועה הציונית חייבת להשתחרר מחסדם של הנדבנים, יחד עם זאת יש להקפיד ללא פשרות, על העיקרון שלפיו לא יהיה שום קשר ושייכות בין מהלך העניינים המדיני והעסקי. הוא כבר שם כאן את הקו בין המערכת המסחרית לבין המערכת הממלכתית, ובעצם לפי המשנה שלו, הוא חזר בספר שלו בעצם שבמדינת היהודים, כן, תוקם מערכת בנקאות שתכלול בנקים מסחריים ובנק מרכזי, שיפקח עליהם כאחד מתפקידי הבנק, זה גם יפקח על הבנקים, ובגלל החזון הזה שהיה לו, הוחלט להקים בקונגרס הציוני חברה שנקראת אוצר התיישבות היהודים. מי שניהל זה זלמן דוד לוונטין.

עמירם: מרחוב לוונטין המפורסם...

צדוק: כן, נכון, נכון, יש שם של רחוב בהרבה ערים בארץ. עוד דבר שכדאי להזכיר לגבי האיש הזה, שהוא דרש מכל העובדים לדבר עברית. שזה דבר יוצא דופן.

עמירם: יפה.

צדוק: דבר יוצא דופן.

עמירם: כי השפה המקובלת אז הייתה גרמנית, נכון אצל הבנקאים?

צדוק: נכון. והחברה הזאת קראו לה חברת אוצר התיישבות היהודים,

עמירם: היא בעצם סיפקה את המימון לכל הפעילות של הסוכנות, של כל הגופים של המדינה שבדרך. נכון. והיא בעצם, אנחנו גם יכולים לומר, הייתה הבנק המרכזי שבדרך, כי ב48' זה היה בעצם הבנק המרכזי.

צדוק: נכון, עוד לפני שזה היה בנק, תזכור, בהתחלה זה לא היה הבנק, זאת הייתה חברה, כי היה קשה לרשום בנק באנגליה בגלל כל מיני מגבלות שהבריטים הטילו, אז רק אחר כך זה נרשם כבנק אנגלו פלשתינה, וזה הבנק בעצם שבעל התשתיות שלו, בסופו של דבר, דרך בנק לאומי נבנה בנק ישראל.

עמירם: בנק אנגלו פלשתינה באמת לא נשמע כמו שם ישראלי במיוחד.

צדוק: זה לא הגיוני שמדינה עם ריבונות... השטרות שלנו הונפקו על ידי איזה חברה שרשומה באנגליה. ולכן בנק אנגלו פלשתינה הפך את שמו להיות בנק לאומי ונרשם בארץ כבנק לאומי לישראל בע"מ. והוא בעצם הנפיק את סדרת השטרות השנייה.

עמירם: סיכום ביניים קצר עד כאן, הרצל מציג חזון התנועה הציונית צריכה. בנק, מוסד פיננסי, שיהיה גם מסחרי וגם ממלכתי. מוקמת חברה, חברת אוצר התיישבות היהודים, שהופכת לבנק אנגלו פלשתינה. בעת הקמת המדינה, בנק אנגלו פלשתינה מתגלה כבנק המרכזי שבדרך, מנפיק את השטרות הראשונים ואחר כך משנה את שמו לבנק לאומי ונרשם בישראל, ומנפיק סדרת שטרות שנייה. אגב, כל הפעילות הזו, של הנפקת השטרות וגיוס כסף למדינה, מה שנקרא, מלוות המדינה, מתנהלת בתוך בנק לאומי, אבל כיחידה שנפרדת מהיחידות האחרות שעוסקות בפעילות המסחרית הרגילה שלה.

צדוק: למדינה עדיין הנפיקה את המטבעות, את המעות, את האגורות, פרוטות, את כל הערכים הקטנים, מה שנקרא מצלצלים.

עמירם: אגב, אפשר לראות אצלנו בבנק ישראל מכבש ששימש באותן שנים להנפקת המטבעות. נכון, נכון. מוצג... מבקרים יכולים לבוא ולראות.

צדוק: נכון.

עמירם: אבל יש עוד דברים שבנק מרכזי אמור לעשות, מדיניות מוניטרית, ריבית,

צדוק: אז בעצם משרד האוצר ניהל את יתר העניינים שבנק ממלכתי אמור היה לנהל.

עמירם: אז האוצר לוקח על עצמו את רוב הסמכויות האחרות של בנק מרכזי, למשל הפיקוח על הבנקים או קביעת המדיניות ההומניטרית. מי שפחות אהב כנראה את הסידור הזה, היה מנכ''ל משרד האוצר באותה תקופה, דוד הורביץ. הוא היה משוכנע שמדינה מסודרת צריכה בנק מרכזי. הרעיון של בנק מרכזי לא היה כנראה במקום גבוה בסדר היום של הנהגת המדינה באותו זמן. נכון שהיו לא מעט בעיות יותר בוערות, אבל הורוביץ המתין בסבלנות עד שההזדמנות הגיעה.

דב : ואז הייתה איזה הזדמנות שבן גוריון היה בבוקר או באיזושהי פרשה או באיזושהי זה, אני כבר לא, ושריק היה ראש ממשלה. ושריק חשב על הורוביץ', מי כמוני יודע, שהוא היה נודניק הכי גדול בעולם, וזה אני אומר ב... באחריות. לא אחראי. טוב, אף אחד לא רוצה להתחיל עם הורוביץ'. והורוביץ' עוד פעם...

עמירם:  בואו נמשיך. שר האוצר, אליעזר קפלן, ממנה ועדה ב1951 בהשתתפות מנכ''ל האוצר, דוד הורוביץ. אחרי שנתיים של עבודה, הוועדה מגישה לממשלה המלצות לטיוטת חוק בנק ישראל, המבנה של הבנק, התפקידים שלו והכול. ובמרץ 1953, הממשלה מחליטה לאמץ את המלצות הוועדה ולמנות את הורוביץ, אותו מנכ''ל האוצר, לנגיד הראשון.

צדוק: נכון.

עמירם: מה אפשר לומר על החוק הזה, צדוק?

צדוק: קודם כול יש אנקדוטה אחת מאוד מעניינת שהחוק הזה מבוסס על חוק הבנק המרכזי של צילון. היום סרי לנקה, דוב גניחובסקי מספר על זה הרבה, על הסיפור הזה של... איך בכלל הגיעו לסרי לנקה?

דב: לקחו את חוק הבנק של צאלון, היא תרגמו אותו לעברית כצאלון, כי היא קיבלה עצמאות בערך באותו זמן שישראל קיבלה, מהבריטים. ההנחה הייתה ש... מה שהם יודעים טוב לנו. לבנק של צילומי גאוונור, איך אומרים גאוונור בעברית? מנגיד. מי המציא את זה אבא. שאלתי אותו פעם, מה פתאום נגיד? מה זה שייך לבנק? קח, פטור מאפס. תלוי, כן, רוצים ככה.

עמירם: אני רק אוסיף שהמילה נגיד מופיעה גם במקורות בספר דברי הימים א', נכתב על שבואל בן גרשון, נכדו של משה רבנו, ונאמר עליו שהיה נגיד על האוצרות. גניחובסקי מזכיר כאן את אביו, חבר הכנסת אליהו גניחובסקי, שהיה איש הפועל המזרחי. אפשר לומר למי שלא מכיר, שזאת תנועה שהייתה משתייכת למה שאנחנו מכירים היום כציונות הדתית. גניחובסקי האב, היה מעורב מאוד בקידום חוק בנק ישראל, יחד עם חבר הכנסת דוקטור יוחנן בדר, מתנועת חירות, שהפכה לימים למפלגת הליכוד, והייתה אז באופוזיציה. במהלך הדיונים בוועדות הכנסת, בדר וגניחובסקי האב, הכניסו לחוק שינוי מאוד מעניין, שלנגיד יהיו שני סגנים שייבחרו על ידי הכנסת, אחד על ידי מפלגות הקואליציה והשני על ידי מפלגות האופוזיציה. מה ששני חברי הכנסת האלה לא הביאו בחשבון היה את דויד הורוביץ.

דב: הם החליטו שבקואליציה יש בעיה. אז מילאו לנגיד הזה שני סגנים, משנים לנגיד. אחד מהממשלה, ואחד מהאופוזיציה. הגיוני. הורוביץ נשבע לי, כל מה שאני חי, לא יהיה לי משנה. והיו לו? לא, כתוב בחוק שהוא צריך... והוא אמר:" אני לא הממונה, תעמדו על הראש".

צדוק: אני כן רוצה לומר לך משפט אחד, לוי אשכול, שגם לו יש חלק מרכזי בכל הפרשה של הקמת הבנק, הוא היה שר האוצר מ1952 והוא ביקש לזרז את כל התהליך של החוק, הוא הבין את זה, ואני רוצה לקרוא לך משפט אחד שלו. תראה מה אומר לוי אשכול בדיון שהתקיים על הקמת בנק ישראל, מובן שיעילותו והצלחתו של הבנק כמכשיר לניהול מדיניות כספית, איננה נקבעת על פי החוק בלבד. בנקים מרכזיים פועלים בעיקר בעזרת העמדה המיוחדת שהם זוכים לה במרוצת השנים, בשוק הכספים, כלומר...

עמירם: בעצם הוא אומר, החוק מצד אחד, ואמון השווקים מהצד השני. זה הבסיס.

צדוק: בדיוק ככה, בדיוק ככה. ולכן, אומנם זה קצת חורג לכיוון האישי, אבל אי אפשר בלי זה. יש מעמד חזק מאוד עוצמתי למי עומד בראש הבנק, לנגיד, זה שעומד בראש הבנק, למעמד שלו, לאישיות שלו, למקצועיות שלו, למוניטין שלו, יש חשיבות עליונה. ואגב, לגבי משנים, אחד ההבדלים, בין החוק של 1954 ל2010 זה שהחוק ב1954 דיבר שצריך שני משנים, אבל החוק ב2010 מדבר רק על משנה אחד.

עמירם: יכול להיות שזה קשור לסיפור של גניחובסקי, אני לא יודע.

(מוזיקת רקע)

עמירם: חוק בנק ישראל עבר ואפשר לצאת לדרך, אבל קודם כול צריך טקס. הטקס נקבע ל30 בנובמבר   1954. יום לפני שהבנק פתח את שעריו אגב, גם יש איזשהו קשר בין יום ההולדת שלך?

צדוק: יש קשר, אני נולדתי ב30 בנובמבר, בדיוק באותו ערב שבו... באותו יום עצמו, 30 בנובמבר 1954, בערב שבו בעצם נערכה חגיגת ההשקה לבנק ישראל. וזכיתי להיות אחד מאורחי הספר של... ממש מתבקש. 70 שנה.

עמירם: ממש מתבקש, כן. אז צדוק, שנמצא איתנו גם, בעצם נולד יחד עם בנק ישראל. הימים ימי צנע. יש במדינה קיצוב במזון, לא יותר מביצה אחת ליום, כפי שמספרות האגדות. הכוונה המקורית הייתה לערוך טקס מפואר יחסית, במלון המלך דוד בירושלים, כבר אז, כמובן, המלון הכי מפואר בעיר, אם לא בארץ. אבל בסוף הוחלט להסתפק בטקס צנוע, בבניין הרבה פחות מפואר בעיר. למרות הצניעות, הנימה החגיגית לא נעלמה מדברי הנואמים. אנחנו נשמע קודם את ראש הממשלה דאז, משה שרת. ומיד אחריו ידבר שר האוצר, לוי אשכול.

משה שרת: חבריי השרים, מוריי ורבותיי, הכרזה על העצמאות נעשתה בבת אחת, כהרף עין. אבל הקמת המדינה, זהו תהליך הנמשך כבר שנים ובוודאי עוד יימשך. הערב בכינוס החגיגי הזה אנחנו מסמנים הקמת נדבך חדש לבניין מדינתנו. על ידי הכרזה על ייסוד הבנק הממלכתי למדינת ישראל שיקרא בנק ישראל.

לוי אשכול: ראש הממשלה, נגיד הבנק, מר הופין, מוריי ורבותיי, התכנסנו היום כאן לחנוך את הבנק הממלכתי, בנק ישראל, בנק שיהיה אחד ומיוחד, ואשר לא יהיה שני ואחר דומה לו בישראל. אמרנו פעם בנק הבנצ'ים. ושיהיו לו תפקידים רבים ומיוחדים. נאחל להם ברכה והצלחה.

דויד הורוביץ: היום אנו, כשאנו עומדים לפני התחלת ההתגלמות והתגשמות של הרעיון הזה...

עמירם: וזה דויד הורוביץ, שהוא כנראה הגיבור המרכזי של הפרק שלנו.

דויד הורוביץ: כשאנו מעצבים כלים ממלכתיים חדשים, אנו עושים את זה תמיד בחרדה, מתוך איזו הרגשה כאילו אנו שומעים את משק כנפי ההיסטוריה. אנו מבטאים את זה חצי ברצינות וחצי בהלצה, פעם ראשונה מזה 2,000 שנה. ולכן תודתנו נתונה על העידוד והסמל הזה של שיתוף הפעולה בשירות המשימה המשותפת.

עמירם: צדוק, מה אפשר לספר על דוד הורוביץ, על הנגיד הראשון?

צדוק: נגיד ככה, קודם כול כדאי לזכור שהוא היה הנגיד המיתולוגי של בנק ישראל. הוא שירת... 17 שנה כנגיד, שזה דבר לא לא שגרתי, היום זה מוגבל לשתי קדנציות.

עמירם: של חמש שנים כל אחת?

צדוק: כן, חמש שנים כל אחת. הוא הניח את כל היסודות לבנק את כל התפיסה איך הבנק צריך לפעול, באיזו צורה עצמאית, את כל המדיניות המוניטרית, את כל מדיניות הפיקוח, את כל מה שקשור לתפקידיו של הבנק. הוא בעצם מיסד, הוא נולד בפולין ב1899, הוא עלה לארץ ב1920 והוא היה ציוני אמיתי, הוא היה חבר בתנועת השומר הצעיר, הוא הקים את קבוצת בריטניה העילית ליד הכנרת, מניסוי התיישבותי ראשון של השומר הצעיר, הם רצו לבדוק את ההתיישבות, איך אפשר ליישב את הארץ, אגב, פה יש איזה משהו, כדאי להזכיר אותו במאמר מוסגר, שיהושע סובול, במחזה שלו, ליל העשרים, הוא בחר בביתניה העילית כמקום התרחשות העלילה, והורוביץ בעצמו משמש לו דמות, הדמות של אפרים, במחזה של סובול, היא בעצם מבוססת על מותו של דוד הורוביץ. כלומר הוא לא התעסק רק בכלכלה. ועוד דבר שכדאי לציין את זה הוא היה מהראשונים ששכנע את המוסדות הבינלאומיים, את הבנק העולמי, שצריכים להירתם לעזור למדינות עניות בעולם. שזה דבר שלא קיבלו את זה באהדה, אבל אחר כך זה תפס תאוצה, והיום כולם יודעים שתפקידו של הבנק... העולמי, זה לסייע למדינות מתפתחות...

עמירם: זאת אומרת הייתה לו ממש אג'נדה במישור הבינלאומי של המוסדות הכלכליים לטובת פיתוח העולם השלישי.

צדוק: כן. עוד דבר שקרוב לליבי גם, הוא גם נתן את ההנחיה לאסוף כאן פריטים נומיסמטיים, שקשורים להנפקת מטבעות יהודיים עתיקים.

עמירם: נומיסמטים זה מלשון מטבע.

צדוק: כן, נומיסמטיקה זה...

עמירם: זה מדע מטבעות עתיקים או משהו כזה.

צדוק: כן, נכון, נכון, נומיסמטיקה זה חלק מהארכיאולוגיה שבעצם עוסקת בגילוי של מטבעות עתיקים,

עמירם: טוב, מזל טוב. יש בנק ישראל, ועכשיו צריך למצוא לו משרדים. איזה משרדים מצאו לבנק, צדוק?

צדוק: משרד האוצר ישב בבניין מצפה בירושלים, זה בכיכר ציון, ירושלמים מכירים את המקום הזה, זה מול בניין... ליד...

עמירם: לא רחוק מכיכר ציון.

צדוק: הורוביץ היה מנכ'ל משרד האוצר, הוא ישב שמה והקצו לו שלושה חדרים בבניין מצפה, ובעצם זה היה מקום השכנות של הבנק.

עמירם: אגב, היה שם גם קודם בנק, נכון?

צדוק: כן, היה בנקו דה רומא, בנקו דה רומא...

עמירם: זה נשמע איטלקי.

צדוק: נכון, של האיטלקים שבעצם אבל מלחמת העולם השנייה,

עמירם: האיטלקים היו בצד של הגרמנים.

צדוק:  נכון, ואז הבריטים השתלטו על המקום הזה, וכשעזבו את הבריטים את הארץ זה ניתן לממשלה, ושלטונות בארץ שיכנו שם את משרד האוצר, ושם גם השתכן מקום הראשון של בנק ישראל, שלושה חדרים שקיבל הורוביץ, אבל בבניין במצפה הייתה מעלית, ומעלית באותם ימים זה לא דבר כל כך מקובל, אולי הדור הצעיר לא בדיוק מבין את זה, אבל לא היו בניינים עם מעליות הרבה. ולמעלית היה אדם מיוחד שהיה מפעיל את המעלית.

עמירם:  בלבוי, מה שנקרא.

צדוק: כן, בלבוי, כמו מה שהיו קוראים שרת פעם, בבתי ספר או משהו. הוא היה יושב במעלית ותמיד כשהיה בא מישהו, איזה קומה אתה רוצה, הוא היה מסיע את האנשים, מעלה ומוריד.

עמירם: זה היה התפקיד שלו.

צדוק: זה היה התפקיד שלו. וכל פעם שהשרת או איש המעלית נקרא לו, היה מקבל הודעה שהנגיד בדרך מתל אביב או מאיזה פגישה, הוא פשוט היה עושה חשבון מתי הנגיד יגיע, ועשר דקות לפני זה איש לא נכנס למעלית. הוא מחכה, הם רוצים להיכנס, לא, תעלו ברגל, אני שומר את זה לנגיד, שהוא לא יחכה שהמעלית לא תהיה בתנועה. וזה כך היה.

עמירם: וכאן בדיוק המקום לספר כיצד דב גניחובסקי מצטרף לבנק ישראל. זה קורה כמה חודשים לפני פתיחת הבנק, וכפי שתשמעו מייד, לגמרי אבל ממש לגמרי במקרה.

דב: הכול היה טעות, בעצם. חזרתי מ... גמרתי ללמוד בניו יורק, חזרתי ארצה, מה עושה בן אדם, אחרי חודשיים שהוא מסתובב בעולם? הלכתי להסתפר. עליתי ברגל העירה והלכתי להסתפר אצל קרמר. קרמר היה הספר בירושלים, במדרחוב בן יהודה. ובכיסא על ידי יושב מישהו מתגלח וכולו לבן, לא הכרתי. עם המשחת גילוח הזאת. ואני מדבר עם קרמר, מספר לו וכולי וכולי. והמישהו הזה מסתובב אליי ושואל אותי, מה למדת? אני אומר, כלכלה. איפה? אני אומר לו NYU:" אז הוא אומר לי:" מה אתה עושה עכשיו?" אני אומר לו: "האמת, מחפש עבודה. לך לבניין מצפה, תחפש את דוד כוכב ותגיד לו שאני שייכתי." אז אני רוצה שתשאל מי זה אני. הוא התרגז. מישהו שהכרתי מילדותי, הוא מוריד את הקצף הלבן... ואני רואה את דוד הורוביץ, הנגיד המיועד לבנק ישראל. וכשגמרתי הלכתי לבניין מצפה, היית עכשיו רואה פה זה. ואני עולה למעלה, דוד כוכב מנקה חדרים, האוצר ישב בבניין מצפה ונג'ר לצוות ההקמה של בנק ישראל, שלושה חדרים. הם מלוכלכים מלמעלה עד למטה, מטונפים. ואז אני אומר, הורוביץ' שלח אותי, מה אתה יודע לעשות? אני כלכלן. אני מחפש פועלות ניקיון, הוא שולח לי כלכלן... ככה הוא אומר.

עמירם: טוב, אני חושב שזה היה אחד מראיונות העבודה הכי מקוריים שאני לפחות מכיר. אגב, ביומו הראשון בעבודה, גניחובסקי, כפי שהוא מספר בהמשך, הצליח למצוא שבע עובדות ניקיון שיעזרו לנקות את החדרים בבניין, חלקן נשארו לעבוד בבנק כעובדות מן המניין הסיפור של דב גם מלמד אותנו, אותי לפחות, שמחלקת המחקר של בנק ישראל, אז בניהולו של דוד כוכב, החלה לעבוד עוד לפני פתיחתו הרשמית של הבנק באחד מאותם שלושה חדרים שתרם משרד האוצר. במאי 1956, שנה וחצי בלבד מהפתיחה, מגישה מחלקת המחקר לנגיד דו"ח של כמעט 200 עמודים על מצב הכלכלה הישראלית נכון ל1955. הדו"ח הזה מתאר את המצב של המערכת הפיננסית, של שוק העבודה, ייצוא, ייבוא, נתוני חשבונאות לאומית, ענפי הכלכלה העיקריים. והוא ייקרא לימים דוח בנק ישראל, ויוגש בכל שנה מאז ועד היום, פחות או יותר, באותה מתכונת שנקבעה בשנת 1956. בנק ישראל מתחיל לצמוח ולהתרחב במהירות. מועברת אליו המחלקה מבנק לאומי, שאתה אחראית על הנפקת המטבע או השטרות של המדינה. והמחלקה שאתה אחראית על מלוות המדינה. ממשרד האוצר עובר לבנק ישראל, הפיקוח על הבנקים. ומעניין לציין שהיה גם תפקיד שהבנק לא רצה לקבל, הפיקוח על מטבע חוץ. צריך להבין אולי, צדוק, בשביל הרקע שבאותה תקופה הייתה בעיה, שהיה מחסור מאוד חריף במטבע חוץ. זה לא... אנחנו לא בימים של רזרבות של 200 מיליארד דולר.

צדוק: נכון, אני מוכרח להגיד לך שהבנות שלי לא מסוגלות להבין את מה שאני מספר להן, שאם היית רוצה לנסוע לחוץ לארץ, לביקור או לא יודע מה, לטיול, הייתה לך הקצבה של 200, 250 דולר, לא יכולת... לרכוש דולרים כמו היום בשוק החופשי, היית צריך לקבל אישור מיוחד, להראות כרטיס טיסה, ואז לקבל זכות לקנות 250 דולר בבנקים ולא יותר.

עמירם: אז כאן אנחנו שומעים צדוק סיפור שאני לפחות לא הכרתי, סיפור שנותן לנו תובנה מעניינת, אפשר לומר אפילו פסיכולוגית. גניחובסקי מספר לנו שבימים הראשונים להקמת המדינה, היה מחסור במטבע זר או מט"ח כל כך חמור שלמדינה לא היה כסף לשלם עבור קמח ללחם שהיא ייבאה מחו"ל

דב: להורוביץ' ולשפיר של האוצר, היה... תסביר, בימי קום המדינה והקמת המדינה, רבי חובלים הביאו לחיפה את מטען החיטה על קמח וסירבו לפרוק, עד שיקבלו תשלום במזומנים. מזומנים לא היו. אורי תמיד אמר לי, הייתי הולך ממקום למקום, לשנורר כסף בשביל לשלם בעד החיטה, שיהיה לכם ולספר, הוא רדף אותם על התסביך הזה.

צדוק: אולי אני אגיד איזו מילה בעצם למה זה היה, כשהמדינה הייתה צעירה, והיא צריכה לקנות בחוץ לארץ, לא יודע מה, דברים לתשתיות, ולא את זה,

עמירם: זה חומרי גלם...נשק

צדוק: חומרי גלם זה גם להגנה... כן. גם מטוסים וטנקים או... אז היא צריכה לשלם במטבע זר, אז מאיפה יש למדינה מטבע זר? אז בגדול, למדינה יש מטבע זר מזה שהיא מייצאת, נגיד, מייצאים תפוזים ומקבלים דולרים, הדולרים מגיעים לבנק ישראל ובנק ישראל משלם ליצואן בשקלים, באותם שנים כמובן בלירות. הוא משאיר את הדולרים אצלו, היצואן לא היה מקבל את הדולרים שהיו משלמים לו.

עמירם: הדולרים היו נשארים בבנק ישראל.

צדוק: והדולרים היו נשארים בבנק ישראל, למידה שצריך לקנות איזה נשק או איזה משהו, תשתיות או איזה חומרי גלם. וככה בעצם יש, והיות והיה נורא מעט, לא היה כסף, לא היה את מטבע הזר, אז המדינה הייתה שומרת לעצמה בבנק ישראל את המטבע הזר ובאמצעות זה הייתה קונה מה שהיא הייתה צריכה לקנות ועל האזרח היה מקבל את הערך של זה בלירות. לכן היה מגבלה. אז הוא היה אסור להוציא מטבע חוץ כי אחרת לא יהיה מטבע חוץ למדינה. וואו.

צדוק: איך הממשלה התייחסה לבנק ישראל בשנים הראשונות? כלומר, האם באמת הממשלה ראתה בבנק גוף עצמאי, או ראתה את הבנק כרוצה דברה?

גניחובסקי: לא, לא, אף אחד לא ראה אותו עוזר של מישהו, אבל גוף עצמאי זה גם שאלה גדולה. תראה, שר... היו שני שרי אוצר גדולים בתקופה שלי, שפיר ואשכול. אבל למען הסדר, שאשכול ספיר, ושלהם נאנחו, ברגע ששמעו את המילים בנק ישראל, היא יכולה לשמוע את ההנחות עד בניין מצפה. אשכול ראה בבנק מטרד בעיקרו, כי זה חוק, החוק חייב אותו למיליון דברים שהוא שם, פשוט צריך לעשות, למשל, בחוק היה כתוב שכל יום רביעי בשבוע אתה תפרסם ברשימות את המטבע והנכסים שהוחזקו, זהו פיקציה מימי הביניים. שבסוף מחקו את העניין הזה, המטבע במחזור לא צריך שום נכסים מאומתו, אבל החוק חייב את זה. כיוון שמעולם לא היו מספיק נכסים, אז המוח היהודי ... שר האוצר, חתם שר בנק ישראל, על הסכום שהיה חסר. ואני פעם בשבוע הייתי נוסע לאוצר, ומחתים את אשכול על הסכום החסר. נמאס לו. פשוט לאשכול נמאס משטרות כאלה. לקח את הבלוק של השטרות, זרקתי אותו לפרצוף. אני חותם על כולם, אתה תמלא את השטויות לבד, ואל תבלבל לי יותר את המוח. וזה עבד פחות או יותר, הייתי במגירה, כל שבוע מילאתי את הסכום החסר. הכל בסדר גמור.

עמירם: גניחובסקי משתף אותנו בעוד חוויה מאותן שנים. ביקור נשיא המדינה השני, מר יצחק בן צבי בבנק בבניין מצפה. הנשיא העלה בביקור הזה שאלה מעניינת.

גניחובסקי: ובן צבי בא לבקר את הבנק ואני לוקח אותו לסיור. מה הוא יכול לראות? המון פקידים... עם מכונות כתיבה, מכונות מחשב... מה, אין מה לראות. יורד אצלו לכשפת, זה הא עולם, כל כך הרבה כסף יש כאן, למה יש מחסורי כסף? אני אומר לו, אדוני, זה לא כסף. זה נייר צבעוני, עד שזה לא יוצא מהקופה, זה נייר צבעוני. לא הלך, לא הצלחתי להסביר לו מדוע, מה שהוא רואה בכספת, שתי פיסות נייר צבעוניות, ולא כסף, ולא שוכר

עמירם: אני אקח על עצמי את האתגר ואנסה להסביר. במרכז המבקרים של בנק ישראל שואלים לפעמים את המבקרים מה תעשו אם תמצאו את עצמכם תקועים לנצח על אי בודד עם מזוודה של מיליון שקלים? לא הרבה, נכון? איזה ערך יש לכסף שאי אפשר לרכוש איתו שום דבר? בסוף זה הרי רק חתיכת נייר או כותנה, ליתר דיוק. אז כשחושבים על זה קצת, הערך של הכסף נובע מהנכונות של אנשים או עסקים לתת לכם תמורתו מוצרים או שירותים בשווי דומה לעריך שרשום על גבי השטר שאתם נותנים להם. אז באותו אופן אפשר לומר שלכסף שמגיע מבית הדפוס לבנק ישראל, ושוכב במחסן או בכספת, אין ערך. רק כשהוא יוצא מהבנק ומופץ לבנקים, ונכנס כמו שאומרים בשפה המקצועית למחזור, הוא הופך למעשה לבעל ערך. אז כפי ששמתם לב, גניחובסקי הוא אוצר בלום של סיפורים מימי ראשית הבנק. למשל, הוא סיפר לנו על תנור ששימש לשריפת שטרות שיצאו מהמחזור. מידי פעם היו נפלטים מהארובה של התנור הזה בטעות שטרות שלמים. לשמחתם הרבה של עוברי האורח במרכז ירושלים, ליד בניין מצפה. היה גם סיפור על הביקור הראשון של נציג משרד מבקר המדינה בבנק. הנציג שהגיע לעשות ביקורת ישב כל היום בכספת ובדק שטרות ומסמכים. בסוף היום, כשהעובדים הלכו הביתה, נעלו אותו בתוך הכספת, כנראה בטעות. למוחרת בבוקר כשפתחו את הכספת מצאו אותו בפנים, ישן שנת ישרים. אבל מאז היה קו טלפון בתוך הכספת למקרה ששוב ישכחו מישהו בפנים. אולי היינו יכולים להמשיך חודש שעות, אבל בחרנו, כמו שאומרים, בפינצטה, בעוד שני סיפורים באמת לא שגרתיים. במהלך השנים ביקרו בבנק ישראל נגידים ממדינות אקזוטיות שונות. המדינה הכי מעניינת, שממנה הגיע, נגיד, לכאן, הייתה, תאמינו או לא איראן. זה היה כמובן בימים שבהם היחסים בין איראן, או אז פרס, ממלכת השאה, וישראל, היו קצת יותר טובים. מה רצה נגיד האיראנים מבנק ישראל? לא תנחשו בחיים.

דב: הוא רצה מטבע. והוא רצה מטבע ליובל ה600, 600 או 6,000, אני לא זוכר כבר, ג'ריאבס, מלך פרס. הגיוני. אורי ישר מגלה את זה אליי. אני ישר הולך לחברה, כבר הייתה החברה, ואני אומר לו:" אני צריך מטבע, דריאבס מה?" הוא אומר לי, יהודי, מה אתה רוצה ממני? מה לי ולדריאבס? תקים כמו שאמרתי לך, איזה מטבע? לא. תזמין אישית. אז נותן לך מטבע פרטי. אז עשינו מטבע פרטי ל... נגיד, לאיראנים. לאיראנים,

עמירם: אז שמענו מגיניחובסקי לא מעט על היחסים בין בנק ישראל לממשלה, והסיפור השני שבחרנו להשמיע לכם, הוא נוגע לנושא אחר, לא פחות מורכב. מדי פעם עלו במהלך השנים הצעות להוסיף לשטרות כיתוב כמו ב'עזרת השם' או ב"ה. משהו בנוסח אין גוד ווי טרסט שהופיע על גבי הדולר של ארצות הברית. מה שרוב הציבור אינו יודע הוא שהשם המפורש כבר הופיע בעבר על אחד השטרות שבנק ישראל הנפיק, וזה עורר בעיה הלכתית לא פשוטה, מאחר ובאותן שנים, אנחנו מדברים על שנות ה60, היו שורפים שטרות שיצאו משימוש. אז האם מותר לשרוף שטרות שמופיעים עליהם שמות קדושים? כיצד נפתרה הבעיה הרגישה הזו? ובעיקר בעזרת מי? בואו נשמע.

דב: החידה של הבירו הייתה למטה, במרתף. השתמשו בתנור הסקה ישרות על הבניין, והתנור של הסקה, יופי, לשרוף שטרות. הייתה לנו בעיה, אחד השטרות של עשר לירות, יש פה את נחמו, נחמו עמי, ממגילת ישראל, הוא במוזיאון שראל, זה הצד האחורי של השטרות. התחילו צעקות אימים, אבל יש בזה שמות שלישיים. עובדיה יוסף היה רב ראשי בתל אביב. אמרו לי שמותר לדבר איתו, מאשר עם כל הרבנים האשכנזים ביחד. הוא בא לירושלים, נכנס למטה, למרתף, וראה איך משמידים ספסול. קודם, מסדרים אותם עם אותו צד, בחבילות של 500. אחר כך מעכבים אותם. אחרי שמעכבים אותם, הכל ממוספר ונבדק וכו' וכו', ואז שורפים. הוא ניגש לבחור, שיושב על מכונת הניקוב, ושואל אותו אם הוא יכול לכוון את המסמרים האלה שמנקבים איכשהו, הוא רוצה, הוא אומר כן. "תביאו לי שטר של עשר לירות". הוא מסמן בעיגול מתחת לכל מקום שיש שם כזאת. ואז הוא אומר, תביאו דלי. הביאו דלי. שמו את זה מתחת למכונית. אומר לו הבחור, הגבר הזה על המכונה, תכוון שבדיוק, איפה שאני מראה לך. הוא כיוון, ואז... מה זה יורד? השמות הקדושים יורדים למטה, לדלי, השטר אפשר לשרוף, אין בעיה. היא שואלת לי, מה אני עושה עם זה? אתה יודע, אתה לוקח... יקברו את זה כמו שצריך.

עמירם: את הסיפור הבאמת יוצא דופן הזה על הרב עובדיה יוסף, זכרונו לברכה, וביקורו בבנק ישראל, העלינו גם לדפי הפייסבוק והאינסטגרם של בנק ישראל, יחד עם צילומי הארכיון מאותה תקופה. של בניין בנק ישראל, ושל העובדים, כולל הבחורצ'יק, כפי שגניחובסקי קורא לו, שהפעיל את מכונת ניקוב השטרות המפורסמת, שפתרה את הבעיה הלא פשוטה הזאת. אז תודה רבה לך, דוקטור צדוק אלון, תודה לדב גניחובסקי שלא נמצא כאן איתנו, אבל תרם כל כך הרבה לפרק. תודה לכם, המאזינים. אני מקווה שהצלחנו לתת לכם טעימה על קצה המזלג, מהשנים הראשונות של בנק ישראל ומתקופה שנראית לנו היום כלקוחה מעולם אחר. אני עמירם ברקת, שלום.