החזקת יתרות מטבע החוץ של המדינה וניהולן

סעיף 4(2) לחוק קובע כי אחד מתפקידיו של בנק ישראל הוא "להחזיק את יתרות מטבע החוץ של המדינה ולנהלן". 

יתרות מטבע חוץ שמדינות מחזיקות ממלאות שלושה תפקידים עיקריים:

(א)   הן מקנות למשק מלאי חירום של מטבע חוץ בהיקף המספיק לעת משבר (למשל, במקרה של מלחמה או אסון טבע). בעת כזאת ייתכן צורך לקיים את היבוא או להגדילו במהירות ובמידה משמעותית כדי להתמודד עם מצב החירום, ואילו היצוא עלול להיפגע קשות, כך שההכנסות במטבע חוץ יהיו נמוכות. בנסיבות כאלה, הממשלה והמגזר הפרטי יתקשו לגייס מטבע חוץ בחו"ל, כך שיתרות מטבע החוץ יישארו המקור העיקרי של המדינה למימון במטבע חוץ.

(ב)  מאפשרות לבנק המרכזי להתערב בשוק מטבע החוץ בנסיבות שבהן (1) שער החליפין סוטה מטווח הרמות המתיישב עם שיווי המשקל הבסיסי של המשק; או (2) שוק מטבע החוץ אינו פועל כיאות (כשל שוק).

(ג)   מאפשרות לבנק המרכזי לפעול בשוק מטבע החוץ לשם מיתון ההשפעה של תנועות הון משמעותיות מצד תושבי חוץ או תושבים מקומיים, העלולות לערער את היציבות בשווקים הפיננסיים, ולכן – לפגוע ביציבות של המשק (מקרה פרטי של הנקודה הקודמת).

מכאן, שהחזקת רמה נאותה של יתרות מטבע חוץ נחשבת בעיני מוסדות פיננסיים מקומיים וזרים, בעיני החברות, משקי הבית וסוכנויות הדירוג כמדד מרכזי לאיתנות הכלכלית של מדינה, אשר מגבירה את האמון ביכולתה של המדינה להתמודד עם זעזועים כלכליים פיננסיים ופוליטיים במשק.

הוועדה המוניטרית, שבראשה הנגיד וחברים בה גם נציגי ציבור, מופקדת על התוויית הקווים המנחים למדיניות ההשקעה של היתרות, הכוללים את פירוט הנכסים, פרופיל הסיכון ומגבלות כמותיות ואיכותיות על סוגי הנכסים המותרים להשקעה. בהינתן אלה, מאשרת הועדה, בהמלצת חטיבת השווקים, את ההקצאה האסטרטגית של היתרות בכל שנה, הקצאה אשר קובעת את המאפיינים המרכזיים של תיק היתרות, ובכללם ההרכב המטבעי, ההרכב הנכסי והאריכות.

סעיף 56 לחוק קובע כי הוועדה המוניטרית תגיש לממשלה ולוועדת הכספים של הכנסת, דוח על העקרונות שלפיהם נקבעה הרמה הנאותה של יתרות מטבע חוץ לטווח ארוך, ועל הקווים המנחים למדיניות השקעות של הבנק ביתרות מטבע חוץ, בשנה שחלפה.

השקעתן בפועל של יתרות המט"ח בנכסים פיננסיים בחו"ל וניהולן השוטף במסגרת דרגות החופש שניתנו לה על ידי הוועדה, מתבצע על ידי חטיבת השווקים בבנק ישראל.​

​​​