·      המאמר מנתח אמפירית את המאפיינים של שני שוקי הריביות העיקריים בישראל – שוק התלבור ושוק המק"ם – כדי לתמוך בבחירת הפלטפורמה המועדפת לקביעת ריבית הסמן.
·         הממצא העיקרי העולה מהמחקר הוא שריבית התלבור אינפורמטיבית יותר מן התשואה לפדיון הנגזרת מסדרות המק"ם, ומשקפת ביתר יעילות את הריבית הקצרה השוררת במשק בכל יום עסקים.
·         מאפיין חשוב של שוק התלבור הוא המחויבות של הבנקים לבצע עסקאות על בסיס הציטוטים שפרסמו, המשמשים לקביעת הריבית. זאת שלא כשוק הליבור בעולם, שם הציטוטים הם אינדיקטיביים ולא מחייבים.
מחקר חדש, שערך ד"ר רועי שטיין מחטיבת המחקר של בנק ישראל, בוחן את תפקודו של שוק התלבור כשוק ריביות סמן, הן בהשוואה לריביות הסמן בשוק הליבור והן בהשוואה לתשואת המק"ם. שוקי ריביות הסמן – לא רק הריבית הנומינלית הקבועה או המשתנה יומית אלא גם זו המשתנה בטווחי זמן ארוכים יותר ומוגדרים מראש – הם נדבך חשוב ומרכזי בשוקי ההון בעולם, כי  בעזרתם ניתן להגדיל את אפשרויות המימון למגזר העסקי. ריבית סמן גם מהווה תשתית לשוק החוזים העתידיים על הריבית, חוזים המאפשרים לחברות ולציבור לצמצם ואף לנטרל את סיכוני הריבית. המטרה העיקרית של מחקר זה, העוסק במבנה שווקים, היא לקבוע איזה שוק, מבין שני שוקי הריבית העיקריים בישראל – שוק התלבור ושוק המק"ם –  הוא הפלטפורמה העדיפה לקביעת ריבית הסמן בישראל.
במשקים רבים בעולם נפוצים שני סוגי מוצרים פיננסיים המתבססים על ריביות הסמן: (1) פיקדונות, הלוואות ואג"ח בריבית נומינלית ניידת לטווחי זמן שונים; (2) נכסים פיננסיים נגזרים על הריבית. בישראל, שלא כמו במדינות מפותחות רבות, הפעילות מתנהלת, נכון להיום, רק בנכסים פיננסיים נגזרים לא סחירים. חשוב לציין כי אף שהפעילות בנגזרי הריבית המבוססים על ריבית התלבור צמחה בשנים האחרונות משמעותית, ואף עקפה את הפעילות הענפה בנגזרי המט"ח, היא מצומצמת בהשוואה עולמית, ועדיין לא התפתחו בישראל מוצרים פיננסיים נוספים על בסיס ריביות הסמן, כמקובל בעולם. הבדלים אלו מצביעים על שימוש חסר בהגנות פיננסיות נגד סיכוני ריבית בישראל ביחס לממוצע המדינות המפותחות.
בשונה מריבית הליבור, לשם קביעת ריבית התלבור ישנה מחויבות לבצע עסקאות מסוימות (עסקאות הנקיות ככל שניתן מסיכוני אשראי) בהתאם לציטוטים המשמשים את קביעת הריביות בכל יום עסקים מחדש. מחויבות זו יוצרת עוגן מוגדר היטב לריביות התלבור, שהן המיטיבות ביותר לייצג ריביות חסרות סיכון ואינן חושפות את המשקיעים השונים לסיכוני המערכת הבנקאית. על כן מבנה השוק שבו נקבעת ריבית התלבור מותאם יותר מזה של שוק הליבור   לשמש סמן למוצרים ונכסים פיננסיים אחרים.  
במסגרת המאמר נערכה השוואה בין-לאומית על פי מספר מדדים כדי להעריך את רמת הפיתוח  היחסית של שוק ההון בישראל.[1]  על פי מדדים אלו רמת פיתוחו של שוק המניות בישראל טובה יחסית.  לעומת זאת רמת הפיתוח אינה גבוהה בשוק החוב המקומי, ובמיוחד לא בשוק נגזרי הריבית. הבדלים אלו מצביעים על האפשרות שהמשך הפיתוח של שוק ההון בישראל, ובפרט של שוק ריביות הסמן, יתרום לפעילות הכלכלית ארוכת הטווח של המשק הן בעזרת גיוון מקורות האשראי והן בעזרת הפחתת סיכוני הריבית במשק.
בהשוואה בין ריביות התלבור לבין התשואות לפדיון של המק"ם נמצא כי מהמחצית השנייה של 2010 ועד תחילת 2015 (סוף תקופת המדגם במחקר) ריבית התלבור ל-3 חודשים דמתה ברמתה לתשואת המק"ם הקרובה ביותר ל-3 חודשים: הפערים ביניהן קטנים ולא עקביים. עם זאת ניכר הבדל בין ריבית התלבור לתשואת המק"ם באופן ההתפתחות: סטיית התקן הגבוהה שנמצאה  בסדרות המק"ם, נוסף על המתאם הסדרתי השלילי של השינויים היומיים בו, מקשה על שוק המק"ם לספק ריביות סמן יציבות ואמינות. כן נמצא כי ריבית התלבור היא אינדיקטור מוביל לתשואת המק"ם, ומגיבה מהר יותר להתפתחויות והמגמות החדשות בשוק. לכן המחקר מסיק כי ריבית התלבור לשלושה חודשים אינפורמטיבית יותר, ומשקפת ביתר יעילות את הריבית השוררת במשק בכל יום עסקים.
כדי להמשיך ולתרום לפעילות הכלכלית בישראל, ובמיוחד כדי לאפשר למגזר העסקי לגוון את חלופות האשראי, להוזילו ולצמצם את סיכון הריבית הגלום בו, חשוב להמשיך בפיתוחו של שוק התלבור, תוך המשך מעקב של הרגולטורים בישראל אחר הפעילות בשוק זה, במיוחד לנוכח המניפולציות שנעשו בעולם בשוק ריביות הליבור.


[1] ישנם מדדים רבים ומגוונים לרמת פיתוחו של שוק ההון, וניתן לחלקם לארבע קטגוריות: 1. מדדי עומק – גודלם של המוסדות הפיננסיים והיקפו של שוק ההון והכספים; 2. הגישה לשוק – דרגת הגישה של היחידים (משקי הבית והחברות) לשירותים פיננסיים; 3. יעילות המתווכים הפיננסיים ושוק ההון – הקלה על הגישה למקורות המימון ועל הקצאת המקורות; 4. יציבות – יציבות המוסדות הפיננסיים ושוק ההון.