תקציר:
המחקר מצביע על התפקיד המרכזי של ההון האנושי בקביעת הפריון והתוצר בישראל; למספר הממוצע של שנות הלימוד משקל מכריע בהון האנושי, אך גם לסוג הלימודים יש השפעה חשובה: כך למשל לשנת לימוד אקדמית נמדדה תשואה גבוהה יותר מזו שנמדדה לשנה של השכלה תיכונית ומקצועית. ואולם, מובן שהתרומה של העובדים בעלי ההשכלה הגבוהה לפריון מושפעת הן מההשכלה שנרכשה בשלבים מוקדמים יותר והן מהיכולות הטבעיות שלהם. מצאנו שהעובדים הלא-מקצועיים והעובדים הזרים הם משלימים לבעלי ההון האנושי הגבוה. תוספת של שנת לימוד אחת בממוצע לכל העובדים הביאה בתקופה הנחקרת לגידול ישיר של כ-7 אחוזים בתוצר ובפריון - שיעור דומה, לתרומתה של שנת לימוד (בממוצע) במדינה אירופית טיפוסית.
התוצאות מלמדות על השפעה שלילית על הפריון, ככל הנראה, לשיעור הצעירים חסרי הניסיון בעלי ותק נמוך, לשיעור המבוגרים-יחסית, לשיעור מעוטי ההשכלה ולשיעור העובדים מאזורי פיתוח מכלל העובדים.
מהאומדנים עולה כי התשואות של ההון האנושי והון המו"פ (המייצג את הגורם הטכנולוגי), גבוהות יותר מאלו של ההון הפיזי והון המניות. העלייה בהון האנושי הכולל, בתקופה הנחקרת, תרמה לתוצר כ-45 אחוזים, בממוצע לאומדנים השונים - שיעור המתקרב לפריון של המגזר העסקי.
המסקנה המרכזית של עבודה זו לגבי המדיניות הציבורית היא, בדומה לממצאים האחרונים בעולם, כי להון האנושי יש חשיבות רבה לצמיחה בטווח הארוך. לממשלות תפקיד מפתח בהרחבת מלאי ההון האנושי ובהכוונת ההשקעות בו. במסגרת קבלת ההחלטות הממשלתיות רצוי להתחשב גם בתרומה הגדולה יחסית של החינוך האקדמי הגבוה - במיוחד לתארים הגבוהים יותר (מעל 16 שנות לימוד) - אם כי ברור שהרחבתו תלויה גם בשיפור הבסיס של החינוך הקודם לו. פגיעה בהתפתחות ההון האנושי עלולה לפגוע משמעותית בפריון ובצמיחה של המשק בעתיד.
למחקר המלא בנושא: תרומת ההון -האנושי לצמיחה ולפריון במגזר העסקי בישראל ,1970 עד 1999 כקובץ PDF