תקציר:
המחקר מתאר ומנתח את הקצאת שעות העבודה של מורים בבתי ספר בחינוך היסודי (הרשמי הרגיל) בשנות הלימודים 2000/2001 עד 2008/2009, תוך הבחנה בין חלקי מערכת החינוך, מאפיינים חברתיים-כלכליים של התלמידים ומקורות המימון. זאת על סמך מדגם שנתי גדול של בתי ספר ("בקרת התקן").
מספר שעות העבודה השבועיות של מורים לכיתה עמד בתקופה הנחקרת בממוצע על כ-55 (מספר השקול לכשתי משרות מלאות של מורים) והיה פחות או יותר יציב במהלכה. לאורך כל התקופה התקיימו פערים ניכרים במספר השעות לכיתה, ובמיוחד לתלמיד, בין חלקי מערכת החינוך; המדרג של הקצאת השעות, בסדר יורד, היה: ממלכתי-דתי והרבה פחות ממלכתי-עברי, בדואי וערבי (כולל דרוזי); זאת אף על פי שהתלמידים בחינוך הלא-יהודי הם מרקע חברתי-כלכלי חלש הרבה יותר מעמיתיהם בחינוך העברי. לאחר יישום "דוח שושני" בשנת הלימודים 2003/2004, ומעבר לשיטת תקן (שעות) דיפרנציאלי לתלמיד, עלה במידה ניכרת מספר השעות בחינוך הלא-יהודי, בעיקר מספר שעות תקן שמקורן במשרד החינוך.
ככל שהרקע החברתי-כלכלי של התלמידים חלש יותר כך הם זכו בתוך כל אחד מחלקי מערכת החינוך ליותר שעות. מדיניות ההעדפה המתקנת התרחבה מאז יישום "דוח שושני", אך כנראה נבלמה לאחר המעבר לשיטת התקן המשולב, עם יישום "דוח שטראוס" בשנת הלימודים 2007/2008.
השעות ממקורות חוץ-ממשלתיים - רשויות מקומיות, עמותות והורים - עמדו בתקופה הנחקרת בממוצע על כ-10 אחוזים מסך השעות, ובחינוך הלא-יהודי הן היו בטלות בשישים. במרוצת השנים נרשמה עלייה של מספרן בחינוך הממלכתי-דתי, שקיזזה ולמעלה מכך את הירידה במספר שעות התקן שהוענקו להם.
הסטטיסטיקה התיאורית מקבלת אישוש מאמידות מרובות משתנים של השעות לכיתה ולתלמיד, כתלות במאפייני בית הספר והרקע החברתי-כלכלי של התלמידים.