תקציר:
מאז ומעולם משברים פיננסיים מעלים שאלות באשר לאופן בו המבנה של המערכת הבנקאית משליך על הפעילות הריאלית. על אף שריכוזיות נמוכה במערכת הבנקאית עשויה להפחית את המארק-אפ (מרווח מחירים) ולעודד נטילת סיכונים מצד הבנקים, נראה דווקא כי מערכות בנקאיות ריכוזיות, אך מפוקחות, עמידות יותר בפני זעזועים פיננסיים. במאמר זה, אנו משתמשים במודל ה-DSGE הלא לינארי, עם חיכוכים פיננסיים, על מנת לבחון את התמסורות מזעזועים תחת תצורות שונות של רמת תחרות והריכוזיות במערכת הבנקאית. אנו מוצאים כי מבנה אוליגופוליסטי של המערכת הבנקאית מעצים את השפעות הזעזועים בהשוואה למבנה מונופוליסטי. מנגנון התמסורת עובד דרך המארק-אפ שהופך למובהק יותר עם עלייה ברמת הריכוזיות. אנו מגדירים את המבנה המועדף שנמצא בהלימה עם יעדי היציבות הפיננסית והרווחה החברתית; ומוצאים, כי בהתאם להעדפות של קובעי המדיניות, המערכת הבנקאית הכוללת בין חמישה עד שבעה בנקים עונה על האיזון הנדרש בין יעדי הרווחה החברתית לבין השמירה על היציבות של המערכת הבנקאית.