תקציר:
בעבודה זו אנו מיישמים את השיטה המבנית לניתוח סדרות עתיות, המוצגת בין היתר אצל הרווי (1993), לאמידת מקדמי העונתיות של האינפלציה בישראל לשנים 1992 עד 2010. היתרון של שיטה זו על פני שיטת X-12, כפי שהיא מיושמת בלמ"ס, הוא באפשרות לשלב בתהליך אמידת העונתיות אינפורמציה חיצונית (ביתר פירוט: את השפעת שער החליפין והמחיר העולמי של היבוא על האינפלציה) ובכך לשפר את ההפרדה בין העונתיות המשתנה ובין המגמה של האינפלציה. גם הגדרת העונתיות בשיטה המבנית ממוקדת יותר ומקלה על הפרדה בין העונתיות למגמה. האומדנים לעונתיות המתקבלים בשיטה המבנית פחות תנודתיים מאומדני הלמ"ס, ובשנים האחרונות שונים מהם משמעותית. כתוצאה מכך, התפתחות האינפלציה המנוכה מעונתיות היא לעיתים קרובות שונה מאוד בין השיטות, ובשיטה המבנית קרובה יותר לנתון המקורי. כך, למשל, בתקופה ספטמבר 2008 עד פברואר 2009, המדד המקורי ירד ב-2.4 אחוזים (במונחים שנתיים). המדד המנוכה בשיטה המבנית ירד בתקופה זו ב-0.6 אחוז, בעוד שהמדד המנוכה של הלמ"ס עלה ב-1.4 אחוזים - פער של כ-2 נקודות אחוז (השווה לטווח יעד האינפלציה). נראה כי אין צורך להדגיש את החשיבות הרבה של אמידה מהימנה, ככל האפשר, של העונתיות לצורך מעקב שוטף אחר התפתחות האינפלציה. כדי להשוות בין השיטות ניסחנו בעבודה זו שני מבחנים לטיב אומדני העונתיות. מבחן אחד הוא "מבחן טיב החיזוי", שבו אנו בוחנים את יכולת החיזוי של האינפלציה באמצעות מקדמי העונתיות של כל אחת מהשיטות. נמצא כי האומדנים המתקבלים בגישה המבנית, גם ללא שימוש באינפורמציה חיצונית, עדיפים על האומדנים המתקבלים בשיטת X-12, וכי ככל שמוסיפים אינפורמציה טיב החיזוי של האומדנים בשיטה המבנית משתפר. מבחן שני הוא "מבחן המיתאם וההטיה", שבאמצעותו אנו בודקים את מידת המיתאם בין מקדמי העונתיות הנאמדים ובין קצב הפיחות של שער החליפין ומחירי היבוא (בניכוי עונתיות). מיתאם כזה, שנמצא באומדני הלמ"ס, אנו מפרשים כאינדיקציה לקושי של השיטה להפריד בין העונתיות לבין המגמה של האינפלציה, ובעטיו, כפי שינומק בהמשך, האינפלציה המנוכה בשיטת הלמ"ס היא אומדן מוטה למגמת האינפלציה. תוצאת לוואי מעניינת של הפעלת השיטה המבנית היא אומדן ההשפעה המשתנה של הפיחות על האינפלציה המאפשר גם להציג פירוק של האינפלציה החודשית לשני רכיבים: "רכיב חיצוני" המשקף את ההשפעה הישירה של הפיחות והמחירים בעולם על האינפלציה ורכיב המנוכה מהשפעה זו ("רכיב מקומי"). נמצא כי בשנים 2000 עד 2010 לא ניכרת מגמת עליה או ירידה של קצב האינפלציה הכללי אך בפירוק מסתמנת ברכיב המקומי מגמת עליה החל משנת 2003. למרות כל האמור לעיל, אנו רוצים להדגיש כי בעבודה זו אין משום ביקורת לא על שיטת X-12 ולא על אופן יישומה על ידי הלמ"ס. יתר על כן, אנו סבורים כי יש מקום חשוב לגישת הלמ"ס, שאינה מערבת שיקול דעת המבוסס על תיאוריה כלכלית מסוימת. אנו, במחקר זה, מתמקדים בסדרה מסוימת (האינפלציה) ובתקופה מסוימת (1992 עד 2010), שלגביה יש בידינו אינפורמציה שהתגבשה עם השנים, ונראה לנו שרצוי לנצלה. מטרת העבודה לספק אומדן נוסף, משלים, לאומדני הלמ"ס, ובכך לספק זווית ראייה נוספת לניתוח ולמעקב שוטף אחר משתנה חשוב ומרכזי לקביעת המדיניות המוניטרית.
למחקר המלא בנושא: ניכוי עונתיות של האינפלציה במדד המחירים לצרכן בישראל כקובץ PDF