תקציר
המחקר בחן את התשואה במונחי שכר להשכלה הגבוהה הנרכשת בסוגי המוסדות השונים בישראל. לשם כך הוא עקב אחר כל ילידי 1978—1985 והסתמך על מגוון מאפיינים דמוגרפיים-חברתיים-כלכליים שלהם ושל משפחותיהם, הישגיהם בבחינות הבגרות ובבחינה הפסיכומטרית, השכלתם האקדמית ושכרם לאורך השנים; נתונים אלה לקוחים מקבצים מִנהליים וממפקדי האוכלוסין. כדי לזהות את התשואה לפי סוג מוסד יש לבודד את התשואה להשכלה הנרכשת בו מהתשואה לכישורים האישיים, שכן תלמידים מוכשרים בדרך כלל לומדים במוסדות איכותיים. עשינו זאת בשלוש שיטות: אמידה מרובת משתנים (בגישת הבחירה על הנצפים, לרבות בקרב אחאים); אמידה דו-שלבית שמשתמשת במשתנה העזר "קרבה גאוגרפית למוסד הלימודים"; ואי-רציפות בקבלה לחוגי הלימודים שהמועמדים נרשמו אליהם.
תחילה ערכנו אמידות בקרב פרטים שהשלימו תואר ראשון ותואר שני. האמידה מרובת המשתנים מלמדת כי כשיתר הדברים קבועים, השכר השנתי ברוטו בקרב בוגרי האוניברסיטאות עלה ב-2008—2015 בכ-10% על השכר המקביל בקרב בוגרי המכללות הציבוריות, והשכר בקרב בוגרי המכללות הפרטיות עלה עליו ב-6%—7%. פערי השכר נותרו יציבים גם לאחר שפילחנו את הנתונים לפי שנת סיום התואר ומספר השנים שחלפו מאז. מדרג השכר השנתי נשמר בחלוקות לפי המגדר, הלאום והכנסת ההורים. השכר השעתי ברוטו בקרב בוגרי האוניברסיטאות דמה ב-2008 לשכר המקביל בקרב בוגרי המכללות הפרטיות ועלה בכ-4%—6% על שכרם של בוגרי המכללות הציבוריות.
נוסף לכך ערכנו אמידות בקרב בעלי תואר ראשון בלבד. האמידה מרובת המשתנים העלתה כי שכרם השנתי של בוגרי האוניברסיטאות והמכללות הפרטיות גבוה בכ-10% משכרם של בוגרי המכללות הציבוריות; השיטה הדו-שלבית מראה כי בוגרי האוניברסיטאות והמכללות הפרטיות משתכרים, בהתאמה, כ-20% וכ-14% יותר מבוגרי המכללות הציבוריות; בשיטת אי-הרציפות גם כן לא נמצאו הבדלים בין בוגרי אוניברסיטאות העילית והאוניברסיטאות האחרות. עם זאת, כאשר השווינו בין בעלי תואר ראשון לבעלי תעודת בגרות בלבד, מצאנו כי לימודים במכללות הציבוריות מניבים תשואה נאה, הגם שקיימים הבדלים בין המוסדות.
הממצאים מעידים שבכל מקצוע סוגי המוסדות מדורגים אחרת מבחינת השכר. אולם בכל זאת ניתן לומר ששכרם השנתי והשעתי של בוגרי הנדסה ומקצועות עזר רפואיים גבוה יותר אם הם לומדים באוניברסיטאות, ואילו במִנהל עסקים שכרם של בוגרי המכללות גבוה יותר.