תקציר:
מבנה המיסוי על רווחי הון במתכונתו הנוכחית הוחל בהדרגה בתחילת 2003, לאחר דוח ועדת רבינוביץ'. אז, לראשונה, חויבו יחידים במס על רווחי הון. שיעורי המיסוי הועלו פעמיים במרוצת השנים, והעלייה האחרונה בתקופת המדגם (2000–2014) הייתה בסוף 2011. המאפיין העיקרי של המיסוי בישראל הוא הפרדה בין מסלולי מיסוי – לנכסים נומינליים ונכסים ריאליים. כיוון ששיקולי המיסוי הם אחד הרכיבים המשפיעים על ההחלטות הכלכליות והמימוניות של המשקיעים, חשוב לאמוד את השפעת המיסוי הן על תמחור הנכסים הפיננסיים והן על כדאיות החזקתם. על כן דנתי בעבודה זו במספר סוגיות הקשורות למערכת המיסוי של שוק ההון בישראל, וניסיתי להעריך את ההטיה הנגרמת בתמחור הנכסים הפיננסיים ובהרכב ההחזקות בהם בגלל שיקולי מיסוי. בין היתר, התמקדתי בהטיות אפשריות הכרוכות בתמחור ובהחזקה של איגרות חוב בעלות מאפייני הצמדה שונים. מהתוצאות עולה כי השיטה של שני מסלולי מס משפיעה על תמחור הנכסים ומהווה שיקול משמעותי בהחלטות ההשקעה בנכסים הפיננסיים השונים. עוד עולה מהתוצאות כי העלאת שיעורי המס השפיעה באופן מובהק על הרכבו של תיק הנכסים הכספיים בישראל ועל היקפו.
למאמר המלא בנושא: ההשפעות של מיסוי רווחי ההון על תמחור הנכסים הפיננסיים כקובץ PDF