תקציר:
נגישות תחבורתית היא אחד הגורמים המשמעותיים ביותר בקביעת התועלת ממגורים באזורים שונים. מודלים כלכליים-עירוניים צופים שנגישות תחבורתית זו תופנם על ידי שוק הדיור, כך שתיווצר 'פרמיית נגישות' באזורים עם רמת נגישות תחבורתית גבוהה. ספרות כלכלית נרחבת ניסתה לאמוד את פרמיית הנגישות בתחבורה ציבורית ומצאה שונות גדולה, שהיא ברובה בלתי־מוסברת, בגובהה של פרמיית הנגישות בהקשרים עירוניים שונים. מחקר זה מפתח גישה חדשה לחשיפת הגורמים שקובעים את גובהה של פרמיית הנגישות בתחבורה ציבורית, תוך שימוש במדד נגישות מבוסס תיאורטית ושיטות מתחום למידת המכונה הסיבתית, יחד עם שיטות אקונומטריות רגילות שמיושמות על נתונים מפורטים של מחירי שכר דירה ושל כלל רשת התחבורה בישראל.
אני מוצא שצפיפות מגורים גבוהה, עירוב שימושים והרכב דמוגרפי שמשקף משתמשי תחבורה ציבורית אופייניים, מעלים את גובהה של פרמיית הנגישות בתחבורה ציבורית. כמו כן, הפרמיה גבוהה יותר באזורים בהם רמת השירות היא נמוכה בהשוואה לרמת השירות הצפויה על פי מאפייני האזור, אך חיובית רק עבור רמת נגישות תחבורתית שהיא נמוכה מרף עליון מוחלט. אני מוצא גם עדויות לכך, שלקרבה למערכות תחבורה מסילתיות (רכבת ישראל והרכבת הקלה בירושלים) יש פרמיית נגישות גבוהה מזו שמצופה על־פי זמני הנסיעה ברכבת בלבד. פרמיית הנגישות שנאמדת בכלל המדגם לרוב קטנה.
למחקר המלא בנושא: הגורמים הקובעים את פרמיית הנגישות לתחבורה ציבורית כקובץ PDF