תקציר
המאמר מציג ראיות אמפיריות לפערים מגדריים בדפוסי החיסכון ההורי במסגרת תוכנית חיסכון ממשלתית ייעודית בישראל, "חיסכון לכל ילד", ומדגים כי הורים נוטים להקצות משאבים כספיים רבים יותר לילדים הנתפסים כבעלי פוטנציאל להיות מפרנסים עתידיים. המחקר עושה שימוש במאפייניהן הייחודיים של האוכלוסיות החרדית והערבית בישראל. שתי האוכלוסיות הללו מאופיינות בהטיות מגדריות פטריארכליות אך נבדלות בתמריצים הכלכליים-התרבותיים: בחברה החרדית, שבה השתתפות הגברים בשוק העבודה מוגבלת יחסית ונשים נוטות להשתלב יותר בלימודים אקדמיים, התמריץ הכלכלי נוטה לעודד השקעה בבנות; ואילו בחברה הערבית, שבה הגברים נתפסים כמפרנסים המרכזיים, התמריץ הוא להשקיע בבנים. בהתאם לכך, הממצאים מראים כי הורים חרדים נוטים לחסוך יותר בעבור בנות, בעוד שהורים ערבים חוסכים יותר בעבור בנים. ניתוח נתונים מנהליים בשילוב נתוני סקר מצביע כי דפוסי חיסכון אלה מוּנעים בעיקר משיקולים כלכליים הנובעים מהשקעה בהון האנושי של המפרנסים העתידיים ולא מהעדפות מגדריות מסורתיות. ממצאים אלו תורמים להבנת המנגנונים המעצבים פערים מגדריים בהתנהגות כלכלית. כמו־כן הם תורמים לדיון הגלובלי בעיצוב תוכניות חיסכון ממשלתיות ויוזמות מדיניות בתחום שוק העבודה אגב הדגשת חשיבות הזיהוי המוקדם של הטיות העלולות להעמיק אי־שוויון מגדרי בטווח הארוך.