תקציר:
מאמר זה מציע מסגרת אנליטית לניתוח הוצאות הממשלה והרכב מימונן. במסגרת זו מוצגים נתוני המשק הישראלי לשנים 1960 עד 1983 , ומנותחות השלכותיהם על ארבע סוגיות מקרו-כלכליות. הצגת הנתונים מצביעה על חלקם הגדול של המקורות שהממשלה משתמשת בהם בכלל המקורות העומדים לרשות המשק. חלק זה, שאין לו אח ורע בעולם המערבי, הלך ותפח במשך התקופה הנחקרת, אולם גידולו לא לווה בעלייה מתאימה של היקף המסים נטו. לפיכך התרחב גירעון ; חלק ממימון הפער נשען על מענקים מחו"ל, אולם באלו לא היה די הממשלה מאוד, והיא נאלצה להישען על מימון באמצעות הגדלה מואצת של החוב הפנימי ושל החוב החיצוני גם יחד. לעומת זאת לא חל במהלך התקופה הנחקרת שינוי משמעותי בהדפסת הכסף, והיקפה הנמוך נשמר, חרף ההאצה הניכרת של האינפלציה.