​בשנים האחרונות היינו ערים להופעתה של גישה חדשה 1 בניתוח המקרוכלכלי, גישה המדגישה את החשיבות של מושגים כגון "התנהגות לפי כללים", "התנהגות לפי רשות (או שיקול דעת חופשי)'/ "אמינות" ו"מוניטין". עד להופעתה של גישה זו היה מקובל אמנם לייחס מושגים אלה להתנהגות הממשלה, אולם לא במסגרת תיאורטית כלשהי. לעומת זאת מנסה הגישה החדשה לעגן את השימוש במושגים אלה וכדומים להם בקרקע תיאורטית מוצקה.
הגישה החדשה עוררה עניין במיוחד באותן ארצות (וביניהן ישראל) שעברו תהליכים אינפלציוניים חמורים ותכניות לייצוב כלכלי, שבאו בעקבותיהם. ישנה תחושה, כי ניתוח ההתפתחויות האלה אינו אפשרי במסגרת המושגים המסורתית, וכי יש להשלימו בהבנת ההיבטים הקשורים למושגים שתוארו לעיל (למשל ברורה החשיבות של קביעת כללי התנהגות לממשלה ובניית אמינות בתכניות ייצוב). אפשר לראות בגישה החדשה שלב נוסף ב"מהפכת הציפיות הרציונליות", שהתחוללה בחשיבה המקרוכלכלית.
בעוד שגישת הציפיות הרציונליות (במקרוכלכלה) התמקדה על כך שהפרטים בונים את התנהגותם על סמך התחזית שלהם לגבי מדיניות שרירותית של הממשלה, הרי הגישה החדשה מדגישה את העובדה, שהפרטים בונים את התחזית שלהם תוך ניסיון להבין את מניעיה של הממשלה, או כאילו "להיכנס לנעליה". הממשלה מצדה מנסה להשיג את מטרותיה תוך התחשבות במניעים ובמידע של הפרטים. באופן כזה נוצרת השפעת גומלין ("משחק") בין הסקטור הפרטי והממשלה דבר המשפיע, בין היתר, על אופיה של המדיניות המוניטרית ועל התפתחות האינפלציה של שכר ומחירים. המסגרת שבה נערך המשחק בין הממשלה לציבור יכולה להיות בעלת אופי בלתי שיתופי לגמרי, כאשר כל צד מנסה לנצל בצורה מלאה את מכשיר המדיניות שלרשותו (למשל ההסתדרות תקבע את השכר הנומינלי, והממשלה תקבע את שער החליפין). או לחילופין הממשלה יכולה לקבוע סייגים להתנהגותה ולהיכנס בעול של קביעת כללים ביחס למדיניות שכר או למדיניות שער החליפין, או לשלב את שני הדברים במסגרת "עסקת חבילה".
 

למאמר המלא