תקציר:
אושר נחשב בעיני רבים למטרה המרכזית בחייו של אדם, ולפיכך גם כלכלנים מגלים עניין רב בתחום. בשנת 2002 ערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לראשונה, סקר חברתי המאפשר להתחקות אחר הגורמים המשפיעים על אושרם של הישראלים.
הסקר מגלה כי 83 אחוזים מהישראלים הבוגרים שבעי רצון מחייהם, בדומה לממצאים במדינות מתקדמות אחרות. להכנסת משק הבית השפעה חיובית מועטה על שביעות הרצון מהחיים, ולדוגמה המחיר ההדוני של מצב בריאותי תקין דומה להכנסה המשפחתית החודשית. האושר של הפרטים תלוי לא רק בהכנסתם המוחלטת אלא גם בהכנסתם יחסית לקבוצות אחרות: ככל שהכנסת משק הבית גבוהה יותר מזו של משק בית דומה (מבחינת הלאום, קבוצת הגיל וההשכלה) הוא יותר שבע רצון מחייו; דירוג כלכלי-חברתי שפיר של משק הבית לעומת משקי בית אחרים במקום מגוריו תורם לאושרו.
אבטלה וחשש מאובדן מקום העבודה, המקנן בלב כחמישית מהמועסקים, הם גורמי מפתח בהסבר הפגיעה באושר. כשמביאים בחשבון, מחד גיסא, את אובדן ההכנסה של המובטל, ומאידך, את תוספת הפנאי הכפוי העומד לרשותו, מתברר כי העלויות העקיפות הלא-כספיות של האבטלה הן כרבע מסך עלות האבטלה במונחי אושר. ממצא זה סותר טענה רווחת שהאבטלה היא בעיקרה רצונית.
מהסקר החברתי ניתן ללמוד שבממוצע העובדים שעות ממושכות היו מעדיפים לצמצם את היקף משרתם לו ניתן הדבר לשיקול דעתם, שכן המחיר ההדוני של הפנאי שנגזל מהם עולה על תוספת ההכנסה.
לבסוף, שביעות הרצון מהמצב הכלכלי בהווה תורמת לשיפור הציפיות לעתיד הכלכלי. המצב הכלכלי של משק הבית והפרט נתפס כנתון לשינויים גדולים מאלו של שביעות הרצון הכללית.