עבודה זו מציגה סקירה ואמידה של משוואות הביקוש לאמצעי התשלום בישראל, בין השנים 1990 ו-2006. המשוואות שנאמדו הן מסוג שאמד גולדפלד (1973) לארה"ב; משוואות מסוג זה תיפקדו היטב בישראל מאז תוכנית הייצוב הכלכלית ב-1985. מתחילת 2003 ועד לסוף 2006 עלו אמצעי התשלום בשיעור מצטבר של 62 אחוזים, הגבוהה בהרבה משיעור עליית התוצר ויעד האינפלציה. המסקנה העיקרית בעבודה זו היא כי הגידול הניכר באמצעי התשלום, ורכיביו, מתחילת 2003 ועד לרביע שלישי של 2005, מוסבר היטב במשוואות בעיקר על ידי ההפחתות הניכרות בריבית וכן על ידי הגידול בתוצר הריאלי. לעומת זאת, בדיקה נפרדת לרכיבי אמצעי התשלום מצביעה כי בשנים 2001 ו-2002 היה גידול ניכר ברכיב המזומנים במצרף, בחלקו על חשבון הגידול בפיקדונות עו"ש, תופעה שאין לה הסבר כמותי, אך ייתכן וקשורה להרעה במצב הביטחוני (האינתיפאדה) ו/או תהליכים למניעת הלבנת הון. החל מהרבעון האחרון של 2005 הביקוש לאמצעי התשלום בפועל עולה על החזוי מהמשוואות, עלייה הגלומה בעיקרה בעלייה בביקוש לפיקדונות עו"ש. לעת עתה לא מצאנו הסבר מספק לירידה בטיב החיזוי; ייתכן והיא קשורה להרחבת הפעילות הפיננסית בישראל, אך לא נמצא משתנה כמותי המשקף השפעה זו; על כן חשוב להמשיך לעקוב אחרי התפתחות אמצעי התשלום ורכיביו.
