תקציר:
עבודה זו מצביעה על אפשרות שזיהוי הרלוונטיות של המשתנים המסבירים את התפתחות האינפלציה (המדד הכללי) בשיטה המקובלת - האגרגטיבית - לוקה בהטיה, אשר עלולה להביא להוצאת משתנים מסבירים חשובים ממשוואת האינפלציה. לפיכך אני מציע שיטה חלופית לזיהוי הרלוונטיות של המשתנים הכלכליים באמידת תהליך האינפלציה - שיטה דיסאגרגטיבית.
אני משווה את הביצועים של שני מודלים מבניים חודשיים לתהליך האינפלציה בישראל- אגרגטיבי ודיסאגרגטיבי- שבמסגרתם ריבית בנק ישראל והמשתנים האחרים נקבעים סימולטנית עם האינפלציה. נמצא שהדיסאגרגציה מעלה את הדיוק בחיזוי האינפלציה, ובעקבותיו - את היעילות בניהול המדיניות המוניטרית.
העבודה בוחנת באמצעות שני המודלים גם את ההשלכות של אינפורמציה לא מלאה לגבי המשתנים הבלתי נצפים וכן את ההשלכות של זיהוי מוטעה של תהליך אינפלציוני במשק על פונקציית ההפסד של המדיניות המוניטרית. נמצא שלפי המודל הדיסאגרגטיבי ההפסד קטן יותר מאשר לפי המודל האגרגטיבי.