תקציר:
בעבודה זו נבחנו הקשרים ארוכי הטווח של היצע הלינות בבתי המלון בארץ ושל הביקוש להן. הניתוח האמפירי מתבסס על מסגרת תיאורטית הכוללת שיווי משקל בין בתי מלון לצרכנים הפועלים בתנאי תחרות. קבוצות הצרכנים במודל – תיירים וישראלים – נבדלות זו מזו ברגישותן לתעריף הלינה ולטרור ובטעמיהן לגבי קנייה סמוך למועד הצריכה לעומת הזמנה מראש. האמידה האמפירית מתחשבת בקשרים הסימולטניים שבין ההיצע לביקוש בשוק ובטעמיהן השונים של קבוצות הצרכנים. לראשונה נבחנה גם ההשפעה של הטרור על מידת הרגישות של ביקוש התיירים לתעריף. השוני בין ישראלים לתיירים בגורמים המשפיעים על הביקוש ללינות ממלא תפקיד מרכזי בהסבר הפער בין התעריפים לשתי הקבוצות: בתקופה הנחקרת (1997:I עד 2009:IV) שילמו התיירים על לינות בבתי מלון בישראל, בממוצע, מחיר הגבוה בכ-8 אחוזים מזה ששילמו הישראלים.
תוצאות האמידה מראות כי הביקוש של ישראלים ללינות רגיש לתעריף הלינה יותר מזה של התיירים. כנגד זאת נמצא כי רגישותן של לינות הישראלים למצב הביטחוני נמוכה משמעותית מזו של התיירים. הביקוש של תיירים ללינות מושפע כצפוי משער החליפין הריאלי של השקל ומעלויות החופשה שלהם ביעדים אלטרנטיביים. הביקוש של ישראלים ללינות מושפע מההכנסה לנפש בישראל ומעלויות החופשה לישראלים בחו"ל. בתרחישים המבוססים בין היתר על גמישויות שנמצאו באמידה האמפירית ועל הנחות סבירות, למשל ביחס ליציבות במצב הביטחוני, נמצא שיש להגדיל את קיבולת חדרי בתי המלון, העומדת כיום על כ-47 אלף חדרים, בכ-6 עד 9 אלפי חדרים בחמש השנים הקרובות.