תקציר
רגולציה בדיני פשיטת רגל של יחידים משקפים פשרה מרכזית בין הרצון לאפשר לחייבים "התחלה חדשה" לבין הצורך לשמור על היצע אשראי תקין בשוק. מחקר זה בוחן כיצד רפורמות בדיני פשיטת רגל של יחידים השפיעו על היקף הבקשות לפשיטת רגל ועל שוק האשראי של משקי בית ב- 13 מדינות אירופיות ובישראל בין השנים 2001 – 2020 . מידת הידידותיות של החקיקה מנקודת מבטם של החייבים נמדדת באמצעות מדד "היד הרכה" (Leniency Index) וההשפעה מוערכת באמצעות מודלי Local Projection לאורך אופק של חמש שנים ואף מעבר לכך . הממצאים מראים כי חקיקה מקלה יותר מובילה לעלייה במספר הבקשות לפשיטת רגל בטווח הקצר והבינוני, כאשר העלייה מגיעה לשיאה לאחר שלוש עד ארבע שנים, אך נחלשת ונעלמת בתוך כשש עד שבע שנים. לעומת זאת, להקלות בדין יש השפעה שלילית ומתמשכת על צמיחת האשראי של משקי הבית, כאשר המלווים מצמצמים את היצע האשראי . ההשפעות אינן אחידות בין היבטי החקיקה השונים: גורמים כמו סטיגמה חברתית ומורכבות ההליך מניעים בעיקר את הנטייה להגיש בקשות לפשיטת רגל, בעוד שתנאי מחיקת החוב ומאפיינים פרוצדורליים משפיעים באופן משמעותי על היצע האשראי. ממצאים אלה מדגישים כי רפורמות המקלות עם חייבים עשויות לשפר את יכולת השיקום הכלכלי של יחידים, אך במקביל להביא להידוק ממושך של האשראי. לפיכך, חקיקת דיני פשיטת הרגל מחייבת איזון בין הגנה חברתית על חייבים לבין הסיכון לצמצום בהיצע האשראי וכן הבנה כי שינוי בממדים שונים של החקיקה עשוי להשפיע בדרכים שונות ומהותיות הן על חייבים והן על שוק האשראי.
סיווג G21, K35, E51
מילות מפתח: רגולציה והשלכות מדיניות, הליכי חדלות פירעון של יחידים, אשראי משקי הבית, נתוני פאנל ומודל L