תקציר:
נתוני סקר המעסיקים הרבעוני של משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, הכוללים הן מידע בו-זמני על איושי משרות ופליטת עובדים והן את ציפיות המעסיקים למצבת כוח אדם ברביע הבא, מקדימים את פרסום נתוני התעסוקה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במספר חודשים. במחקר זה אנו בודקות אם המידע הגלום בנתוני סקר המעסיקים הוא מידע מוביל, שניתן לבסס עליו תחזית למצב התעסוקה במשק. לשם כך אנו בודקות מספר השערות. השערה אחת היא שמאזן התעסוקה היחסי, המחושב כמספר האיושים פחות מספר הפליטות יחסית למספר העובדים המחושב מהסקר ברביע האחרון, הוא אומדן עקיב ונטול הטיה לשיעור השינוי במשרות השכיר במגזר העסקי בפועל, כפי שהוא מדווח (מאוחר יותר) על ידי הלמ"ס. כמו כן נבדקת השערה נוספת שציפיות המעסיקים הן רציונליות. על סמך נתוני הפנל של סקרי המעסיקים לתקופה 1998 עד 2008 אנו בוחנות מספר גישות לחישוב מדד מוביל המנבא את מצב התעסוקה במשק ברביע הבא. אנו משוות את הגישה המצרפית המסורתית, המבוססת על הפער בין הציפיות האופטימיות לפסימיות (בשיעורים מסך החברות), לבין מודל מיקרו, העושה שימוש בהטרוגניות של החברות על ידי הסתכלות על הפירמות הבודדות. את הפרמטרים של מודל זה אנו אומדות בשיטה של discrete ordered choice המקשרת בין ציפיות החברות הבודדות לבין נתונים היסטוריים של הסטטיסטיקה הרשמית; זאת כדי לקבל אומדן כמותי של ציפיות כל חברה במונחים של שיעורי השינוי במשרות השכיר ברביע הבא. אומדן כזה מתאפשר ל-20% מהחברות, ונמצא כי הוא משפר את טיב התחזית לעומת הגישה המצרפית. המדד המוביל בעל הביצועים הטובים ביותר משלב בין שני רכיבים: הנתון העדכני של מאזן התעסוקה המחושב מהסקר, שהוא אומדן למדד התעסוקה הבו-זמני, והשינוי הצפוי במצבת כוח האדם ברביע הבא, הנגזר מציפיות החברות על פי מודל המיקרו. כדי לבחון את התאמתו של מדד זה לחיזוי קצר-טווח, אנו בודקות השערה נוספת - העדר הטיה סלקטיבית בקבוצת החברות שעברו כימות פרטני (בפרט - שמדגם זה אינו מוטה לכיוון של חברות גדולות).