תקציר:
בעבודה זו אנו בוחנים מסגרת לניהול אופטימלי של החוב הציבורי, וגוזרים ממנה מסלול כמותי רצוי לגבי החוב בישראל בשנים 1993 ואילך. השינויים המתבקשים בחוב תלויים בפערים שבין כל אחד מהמשתנים הבאים למגמותיהם ארוכות הטווח: ההוצאה הציבורית, התוצר וההעברות החד צדדיות מחו"ל לסקטור הציבורי. שני הגורמים הראשונים פועלים להגדלת היחס חוב/תוצר בשנים הבאות, בעוד שההעברות מחו"ל פועלות להקטנתו. סימולציה של החוב בשנים הבאות מראה שניתן להקטין כבר עכשיו את שיעור המס, תוך הגדלת הגירעון מעבר למתחייב מהתוואי היורד שלו - כפי שנקבע בחוק להפחתת הגירעון. למרות ההגדלה הזמנית של הגירעון, המדיניות האופטימלית ניתנת לביצוע תוך צימצום הדרגתי של היחס חוב/תוצר.