תקציר:

מאמר זה בוחן את מערכת ההטבות לחיסכון לגיל פרישה בישראל, תוך התמקדות בהשפעתה על חלוקת ההכנסות. בעזרת נתונים על השכר, התעסוקה ותכונות דמוגרפיות אנו מאפיינים 10 טיפוסים של משקי בית המייצגים את האוכלוסייה בישראל. על בסיס תוואי התעסוקה והשכר של טיפוסים אלה נבחנת ההשפעה המשותפת של הטבות המס לחיסכון פנסיוני ושל מערכת הקצבאות לגיל פרישה של הביטוח הלאומי על התחלקות ההכנסות לאורך חיי הפרט, על רמת ההכנסה בגיל פרישה ביחס לזו שבסוף תקופת העבודה (יחס התחלופה) ועל החלקת התצרוכת במשך החיים. נמצא כי מערכת החיסכון לגיל פרישה היא ניטראלית מבחינת השפעתה על התחלקות ההכנסות בין משקי בית לאורך חייהם, פרט לעשירון העליון (וחלק מהעשירון השני) שזוכים להטבות נטו נמוכות במקצת מהאחרים. עוד נמצא כי בעלי הכנסות נמוכות מפסידים פיננסית (נטו) מחיסכון פנסיוני, הפוגע בנוסף גם בהחלקת התצרוכת על פני חייהם ומייצר עבורם יחס תחלופה "גבוה מדי" בגיל הפרישה. ניתוח בעזרת בסיס נתונים ייחודי מלמד כי קבלת ההחלטות של מרבית משקי הבית בתחום הפנסיוני היא במידה רבה רציונלית ואקטיבית, ותואמת את מבנה התמריצים. ממצאים אלה מצביעים על הצורך להתאים את הפרמטרים של מערכת ההטבות לגיל פרישה בישראל בעקבות הפעלת פנסיית החובה.

למחקר המלא בנושא: השפעת הסדרי החיסכון לגיל פרישה בישראל על התחלקות ההכנסות כקובץ PDF