תקציר:
נראה שהשכר בשירותים הציבוריים רגיש פחות לתפוקות ולמיומנות האישית של העובדים בהשוואה למגזר העסקי, שכן האחרון מטבעו בנוי מהשאת רווח ופועל בעיקר על סמך שיקולים כספיים. מאמר זה בוחן האם שכר שפחות רגיש לתפוקה או למיומנות מושך עובדים מוכשרים פחות, ולהיפך: האם שכר רגיש יותר מושך עובדים מוכשרים יותר. בעזרת המפקד המשולב של 95-83 בוחן המאמר האם העובדים שעזבו את השירותים הציבוריים לטובת המגזר העסקי במהלך השנים הללו היו מוכשרים יותר בהשוואה לאלו שנשארו בשירותים הציבוריים - משמע סלקטיביות חיובית בעזיבת השירותים הציבוריים; והאם העובדים שעזבו את המגזר העסקי לטובת השירותים הציבוריים היו מוכשרים פחות בהשוואה לאלו שנשארו במגזר העסקי - משמע סלקטיביות שלילית. הממצאים האמפיריים מאשרים שאלות אלו: העובדים שעזבו את המגזר הציבורי מיונו חיובית, בעיקר גברים; לעומתם, העובדים שעזבו את המגזר העסקי מיונו שלילית. בראייה כוללת יותר, הממצאים מחזקים את ההיפותזה של Borjas לפיה הסלקטיביות של מהגרים תלויה באי-שוויון בשכר בארץ מוצאם וביעדם.