תקציר:
בעבודה זו אנו אומדים סדרה עיתית של שיעור האבטלה המבני (NAIRU) לישראל לתקופה 1998:Q1 עד 2012:Q4. זאת תוך שימוש הן בעקומת פיליפס (המתארת את הקשר השלילי שבין שיעור האבטלה וקצב האינפלציה) והן בעקומת בווירז' (המתארת את הקשר השלילי שבין שיעור האבטלה ושיעור המשרות הפנויות). אנו מראים שלצורך זיהוי "נכון" של התרומה של כל אחד מהקשרים לאמידת שיעור האבטלה המבני יש להשית מגבלות על מידת התנודתיות של משתנה זה, הנגזרות משיקולים של היגיון כלכלי. בהינתן מגבלות אלה נמצא כי לכל אחד מהקשרים יש תרומה משמעותית לאמידת שיעור האבטלה הטבעי. עוד נמצא כי החל משנת 2003 ועד 2012 חלה ירידה מתמדת של שיעור האבטלה הטבעי בישראל ואנו סבורים שניתן ליחס לפחות את חלקה למדיניות עידוד התעסוקה שננקטה על ידי הממשלה החל משנת 2002.