תקציר
מחקר זה מרחיב את הספרות הבוחנת את תפקיד האמון בהתנהגות פיננסית, ומתמקד בזיקה שבין אמון, אוריינות פיננסית והתנהגויות פיננסיות התומכות בביטחון כלכלי בגיל הפרישה. בהתבסס על נתוני סקר הבריאות והפרישה האמריקאי (Health and Retirement Study) אנו מוצאים כי אמון במוסדות פיננסיים מתואם עם התנהגויות התומכות בצבירת חיסכון פנסיוני, בעוד שאמון בתוכניות הממשלה )ביטוח לאומי ושירותי בריאות ציבוריים( אינו מפגין קשר דומה. כמו כן, לאחר בקרה על מאפיינים דמוגרפיים וסוציו־אקונומיים, ובפרט רמת הכנסה, אנו מוצאים פערים מובהקים סטטיסטית בין קבוצות אוכלוסייה: בקרב משיבים המוגדרים בסקר כאוכלוסייה לבנה שאינה היספנית נמצא קשר חיובי בין אמון במוסדות פיננסיים לבין תוצאות פנסיוניות, ואולם בקרב משיבים שחורים והיספנים קשר זה אינו קיים; יתר על כן, עבור קבוצות אלו נמצא קשר שלילי בין אמון
בתוכניות ממשלה לבין התנהגויות ותוצאות פיננסיות הקשורות לפרישה. ממצאים אלו תורמים להבנת הגורמים המשפיעים על הביטחון הכלכלי בגיל הפרישה, ומספקים תובנות לעיצוב מדיניות בתחום החיסכון הפנסיוני והחיסכון ארוך הטווח.
מילות מפתח: חיסכון פנסיוני, אמון, אוריינות פיננסי